קבוצת התרופות נוגדות דלקת

ישנן מספר משפחות תרופות אשר נלחמות ומורידות דלקות בגוף. הנפוצות ביותר הן קבוצת ה- NSAID)) Non Steroidal anti Inflammatory Drugs שמשמעו התרופות נוגדות הדלקת שאינן סטרואידיות. ולעומתה כמובן משפחת התרופות הסטרואידיות הפועלות באופן שונה להפחית דלקות. ישנן תרופות נוספות אשר מדכאות את כלל המערכת החיסונית וע"י כך מדכאות יצירת דלקת, והן בשימוש הראומטולוגים בעיקר, ועל כן לא נסקור אותן כאן.

NSAIDS / COXIB
קבוצת התרופות לא סטרואידיות נוגדות דלקת -NSAID’S היא קבוצת התרופות הנפוצה ביותר המשמשת כמשככי כאב. תרופות מסוג NSAIDs מקלות על כאב חד או כרוני ויעילות מאד בכאב של נזק רקמתי (להבדיל מכאב עצבי). התרופות פועלות דרך דיכוי של תגובות דלקתיות. תרופות אלה ניתנות לטיפול בכאבים על רקע בעיות שלד ושריר, כאבי ראש ומיגרנות, כאבי מחזור, כאבים על רקע אבנים בכליה או בכיס מרה ועוד. התרופות שימושיות ביותר ולרב האוכלוסיה בשימוש מושכל, לא יגרמו לתופעות לוואי. לתרופות אלה השפעה נוגדת דלקת, פעולה של שיכוך כאב ופעילות של הורדת חום. התרופות הותיקות בקבוצה זו פועלות ע"י דיכוי של אנזים בגוף שהיה אחראי ליצירת חומרים בשם פרוסטה-גלנדינים. חומרים אלו נחוצים להתפתחות דלקת, אך גם לתפקודים אחרים בגוף כמו הגנה על רירית קיבה, תפקוד טסיות הדם ותפקוד הכליות. לכן בשימוש ארוך זמן בתרופות אלו הופיעו תופעות לוואי של כיבים ודימומים מסוכנים בקיבה, עליה בלחץ דם ועוד.

לאחרונה התפרסמו מספר מחקרים שהראו כי התרופות הללו במינונים גבוהים ולאורך זמן יכולים להגביר שכיחות של אירועים לבביים. הסיכון הזה חשוב להדגיש רק בשימוש ארוך טווח ובמטופלים עם נטייה לבעיות של יתר לחץ דם ובעיות לב. חולים מבוגרים ועם בעיות כליתיות גם הם חשופים לפגיעה כליתית. למעשה תרופות אלו מהוות את הסיבה העיקרית לכשל כליתי בגיל המבוגר.

על מנת לנסות ולמנוע את תופעות הלוואי הללו, פותחה תת משפחה של תרופות בשם COXIB שזהו שמו של אנזים משנה שנוצר רק באזורי דלקת. ולכן חסימה שלו תהיה יותר ספציפית למצבי המחלה, ויגרום לפחות תופעות לוואי. ואכן נמצא כי שכיחות הכיבים והדימומים הקיבתיים ירדה. אך בנושא הכשל הכליתי, עליית לחץ הדם ועליה בשכיחות של אירועים לבביים לא היה שיפור.  ההמלצה היא כי חולים הסובלים מכאב כתוצאה מדלקת פרקים או מצבים אחרים ייטלו את המינון הנמוך ביותר האפשרי של התרופה עם הקלה בתסמינים, וייטלו מינון זה לתקופה הקצרה ביותר שניתן. רוב העובדות, מצביעות על הסיכון לאירועים לבביים, כאשר השימוש ממושך (מעל שנה).

התרופות נוגדות הדלקת הלא סטרואידיות נבדלות ביניהן בסיכון לפגיעה במערכת העיכול. כאשר התכשיר ה"שפיר ביותר" הינו Ibuprofen, אחריו Diclofenac.  התכשיר בסיכון הגבוה ביותר היה Ketoprofen, אחריו Indomethacin, ואחריו Naproxen. חולים עם "רגישות בקיבה" "חומציות יתר" "רפלוקס" "שבר סרעפתי" מומלץ ליטול תרופות אלו רק אם הם חייבים. רצוי ליטול תרופות ממשפחת ה COXIB, וגם אז לשקול להוסיף תרופות נוגדות חומצה.
בשימוש ארוך טווח אין להשתמש ה NSAID יחד עם נוגדי קרישה, או סטרואידים.

תרופות ממשפחת ה NSAID  הנפוצות בישראל הן:

אספרין (Asperin): תרופת האב של המשפחה. השפעתה על הקיבה ועל טסיות הדם חזקה. לכן משמשת בעיקר לדילול הדם. השמות המסחריים כתרופה לדילול דם: קרטיה, מיקרופירין, טבעפירין ואספרין. יש לזכור כי התרופה יכולה להופיע בשילוב עם תרופות אחרות כמו פרקודן ולכן להימנע מכפל מינון.      

אינדומטצין (Indomethacin): תרופה טובה לכאבי ראש מאחר וחודרת טוב לרקמות עצביות ולמח. מעלה סיכון לפגיעה קיבתית. מינון מקסימאלי ליממה 2000 מ"ג. משווקת תחת השמות המסחריים: אינדומד, אינדוטרד, אינדוויס ועוד.

איבופרופן (Ibuprofen): מינון מקסימאלי ליממה 3200 מ"ג. משווקת תחת השמות המסחריים: אדקס, אדוויל, נורופן, ארטופו איבופן ועוד.

אטודולק (Etodolac): תרופה עם פחות פגיעה בקיבה משאר ה NSAID . מינון מקסימלי 400 מ"ג כל 12 שעות. משווקת תחת השם המסחרי: אטופן

דיקלופנק (Diclofenac): מינון מקסימאלי ליממה 200 מ"ג. משווקת תחת השמות המסחריים: אביטרן, בטרן, קטהפלם, וולטרן, דיקלופנק ג'ל, דיקלופלסט, אולפן ג'ל ועוד. לעיתים מופיע בשילוב עם רופה בשם מיסופרוסטול ואז נקרא: ארטרוטק.

לורנוקסיקם (Lornoxicam): תרופה עם השפעה מאוזנת על אנזימי הדלקת. מינון מקסימלי ליממה 16 מ"ג. משווקת תחת השם המסחרי: קספו XEFO.

נפרוקסן (Naproxen): תרופה נוגדת דלקת טובה, אך עם השפעה על הקיבה. מינון מקסימלי ליממה 1200 מ"ג. משווקת תחת השמות המסחריים הבאים: נפרוקסי, נקסין, פוינט, נרוסין ועוד.

פירוקסיקם (Piroxicam): מינון מקסימלי ביממה 20 מ"ג. משווקת תחת השם המיסחרי: פלדן
קטורולק (Ketorolac)  תרופה חזקה, ניתנת דרך הווריד והשריר. מופיעה גם כטבליה. מינון מקסימלי ליממה 40 מ"ג . משווקת תחת השם המסחרי: טופדול.

קטופרופן (Ketoprofen): מינון מקסימלי ליממה 40 מ"ג. משווקת תחת השמות המסחריים הבאים: קטונל, פרופניד, אורבי ועוד.

נימסוליד (Nimesulide): תרופה בעלת השפעות דומות לתרופות ממשפחת ה COXIB . השימוש בה ירד משמעותית לאחר שהופיעו תופעות לוואי קשות שפגעו בכבד. מינון מקסימלי ליממה 200 מ"ג. משווק תחת השם המסחרי: מזוליד.

תרופות ממשפחת ה COXIB  הנפוצות בישראל הן:

אטורוקוקסיב (Etoricoxib): תרופה חדשה ממשפחה זאת עם בטיחות גבוהה לפגיעה קיבתית.עדין אין מידע לגבי אירועים לבביים. יעילות גבוהה לשיכוך כאב ודלקת. מתן פעם ביום. מיון יומי מקסימאלי 120 מ"ג. שם מסחרי: ארקוקסיה ARCOXIA.

סלקוקסיב (Celecoxib): תרופה ותיקה ממשפחת הקוקסיבים. מינון יומי מקסימאלי 400 מ"ג. משווקת תחת השמות המסחריים: סלקוקס וסלברה.

תרופות סטרואידליות

קורטיקו-סטרואידים הם תרופות דומות להורמון הקורטיזון המיוצר בגופנו. השפעתו בעיקר בדיכוי המערכת החיסונית ומניעת דלקת. הוא ניתן בצורות רבות. המקובל הוא במתן דרך טבליות או בהזרקה ורידית.שרירית. ברפואת כאב משמש בעיקר להזרקה ממוקדת לאיזור הדלקת (שורשי עצב, מפרקים). ישנם תועות לוואי כעליה במשקל, אגירת נוזלים, בריחת סידן ועליה ברמות הסוכר בדם. לרב התופעות זמניות וחולפות עם הפסקת התרופה.

תרופות הניתנות דרך הפה ולשריר כוללות את פרדיניזון, סולומדרול ובטה מתזון. תרופות המשמשות להזרקה לאזורי דלקת כוללים: דפומדרול, דיפרוספן, צלסטון.

אופטלגין (Dypiron): משכך כאב ומוריד חום. מתחיל את פעולתו לאחר כחצי שעה מזמן הנטילה. טווח השפעה כשש שעות. לא מנה יומית מקסימלית ארבעה גרם. תופעת לוואי נדירה היא האגרנולוציטוזיס. הופעתה אינה בתלות במינון. התרופה אינה בשימוש בארה"ב ורב מדינות אירופה.

פראצטמול

פראצטמול היא תרופה ידועה עוד מתחילת המאה העשרים, פראצטמול שייך לקבוצת תרופות הידועות כמשככי כאב לא נרקוטיים. אחד היתרונות של פראצטמול הוא שתרופה זו אינה גורמת לבעיות בקיבה או לדימום. לכן היא מתאימה במיוחד לאנשים הסובלים מכיב עיכולי או לכאלה שאינם סובלים אספירין. המינון המומלץ הוא 1 גר למנה ולא יותר מארעה גרם ליממה. יש להזהר במתן בחולים עם אי ספיקה כבדית. מופיעה תחת השם אקמול, טילנול ועוד רבים אחרים. מופיעה בשילובי תרופות כגון פרקוסט, רוקאסט, קודאין פורטה פרוקסול פורטה ואחרים.

טרמדול (Tramadol)

תרופה בעלת השפעה מעורבת המורכבת מהפעלה של אותם קולטנים של התרופות האופיואידיות אך גם על הקולטנים של הסרוטונין ונור-האפינפרין. תרופה יעילה עם השפעה טובה דמוית מורפין אך עם פחות תופעות לוואי של ישנוניות עצירות, ופחות תופעות לוואי מסוכנות. המינון המירבי המומלץ הינו 400 מ"ג ליממה. התרופה מגיעה במספר רב של תכשירים כגון טבליות, טבליות מושהות ל 24 שעות, נרות, טיפות, טבליות מציצה וגם כתרופה תוך וורידית. תופעות הלוואי השכיחות הינם הזעה, כאבי ראש, בחילות ודופק מואץ. יש להתחיל במינון נמוך ולעלות בהדרגה.