כמה זמן קיים טיפול בגריית חוט השדרה כטיפול בכאב?
השימוש בגירוי חשמלי לשיכוך כאב הוא עתיק יומין. אנו מוצאים בכתובים של היסטוריונים בתקופות שלפני הספירה כי שימוש בצלופחים וסוגי דגים אחרים יוצרי זרם יכול להקל על הכאב. באמצע המאה השמונה עשרה, כאשר התאפשר לייצר זרם חשמלי באופן אמין, החל שימוש נרחב במדיום זה ככלי בידי שרלטנים בסלוני אירופה. למרות זאת, במאה התשע-עשרה הפך השימוש באלקטרו-אנאלגזיה (שיכוך כאב באמצעות חשמל) לטיפול רפואי מקובל.
כיצד הטיפול עובד?
ישנן מספר השערות על מנגנוני הפעולה. ההצפה של גירוי שאינו כואב מאזור הכאב מונעת מהמוח את יכולת הפענוח של הגירוי כגירוי כאב. הגירוי החשמלי הישיר גורם להפרשה של חומרים המעכבים את ההולכה בסיבי העצב המוליכים כאב. החומרים שנמצאו כמשתתפים בעיכוב הם אופיואידים אנדוגנים (אנדורפינים – חומרים דמויי מורפין המיוצרים בגוף האדם) ועוד רבים אחרים, למשל: חומרים דמויי ווליום. כמו כן, יש הפחתה של הגירוי וההולכה במערכת הסימפטטית (המערכת שבין השאר אחראית על כיווץ והרחבת כלי דם, דבר החשוב במיוחד לכאב האיסכמי (כאב הנובע מחוסר אספקת דם).
טכנולוגיית הגירוי החשמלי תופסת תאוצה בכל שטחי הרפואה, אך במיוחד ברפואת כאב, שהשימוש בגירוי חשמלי של חוט השִדרה מבוצע כבר למעלה מארבעים שנה. אנו רואים, התרחבות של האבחנות המטופלות על ידי שיטה זו, ובנוסף, עליה במספר המקרים המטופלים. כיום ברחבי העולם מושתלות כ 50.000- אלקטרודות בשנה לשיכוך כאב, ומספרם עולה משנה לשנה.
כיצד מתבצע הטיפול?
הטיפול הינו דו שלבי.
בשלב הראשון מחדירים בהרדמה מקומית מחט לעמוד השִדרה. דרך המחט אנו מחדירים אלקטרודה זעירה לחלל האפידורלי. איזור הכניסה הוא לרוב באמצע הגב. האלקטרודה מנווטת במעלה עמוד השִדרה, בהנחיית שיקוף (רנטגן) לגובה בו עוברות המסילות העולות של העצבים התחושתיים. המיקום המדויק נבחר על ידי הפעלת הגירוי החשמלי בזמן הפעולה. אנו מבקשים מהחולה לדווח היכן חש את הגירוי החשמלי. אנו שואפים לכסות את כל איזור הכאב עליו מתלונן החולה. בסופה של הפעולה על החולה לקבל גירוי נעים המחליף את הכאב ממנו הוא סובל.
האלקטרודה מקובעת לעור ומחוברת לשלט חיצוני, אותו יכול החולה להפעיל, ובכך, לשלוט בגירוי ובעוצמתו. החולה משוחרר בו ביום לביתו לתקופה של כשבועיים, כדי לוודא את יעילות הטיפול בחיי היום יום שלו.
בשלב השני, לאחר תקופת הניסיון, מוודאים שהמערכת אכן הפחיתה את הכאב ב 50% על פי הערכת החולה. אנו רוצים לראות כי יש גם שיפור תפקודי, כלומר, שהחולה יכול לבצע יותר פעולות כמו הליכה ועבודה. דבר נוסף שאנו בודקים הוא כי המטופל ירד בצריכת התרופות משככות הכאב.
במידה וחל השיפור המצופה, משתילים קוצב חשמלי (שגודלו כגודל קוצב לב) תת עורי אשר מתחבר אל האלקטרודה הקיימת, כך שכל המערכת הינה פנימית ומאפשרת למטופל לחזור לשגרת חיים מלאה. החולה שולט בפעילות הקוצב על ידי שלט חיצוני. דרך השלט ניתן להפעיל תוכניות קבועות או להפעיל רק במידת הצורך בזמן התקף כאבים. יש להחליף את הסוללה מדי מספר שנים. הדבר נעשה בניתוח קטנטן בהרדמה מקומית.
במידה ואיננו משיגים את השיפור הרצוי, האלקטרודה נמשכת החוצה.
מה הסיכונים והסיבוכים בטיפול זה?
הסיכונים והסיבוכים בשיטה זו נובעים ברובם מתהליך ההשתלה. מאחר ולא ניתנות תרופות, אין תופעות לוואי ארוכות טווח. הסיבוכים הנפוצים הם זיהומים הקשורים לחתך הניתוחי שקל להתגבר עליהם. סיבוך נוסף הוא תזוזה של האלקטרודה בגב לאחר זמן, דבר הגורם לאיבוד הגירוי הרצוי. במקרים שכאלה, יש למקם שוב את האלקטרודה במקום הרצוי.
מה הם המקרים המתאימים לטיפול בשיטה זו?
בארה"ב ובישראל נפוץ השימוש לטיפול בכאבים ממקור פגיעה בשורשי עצבים ברמת עמוד השִדרה (כאבים רדיקולרים) ממקור גב תחתון או צוואר. בישראל מתבצעות כמאתיים השתלות בשנה, רובן לפגיעות עצביות צוואריות ומותניות ומיעוטן לפגיעות עצביות פריפריות.
התוצאות המחקריות מעשרות מחקרים מראים כי השימוש בהשתלת האלקטרודות בעמוד שִדרה לטיפול בכאבים עצביים, משיגה הפחתה של למעלה מחמישים אחוז בעצמת הכאב. בשנים האחרונות צורפו אבחנות נוספות לשיטת הגירוי החשמלי, כמו גירוי של עצבים שטחיים פגועים על ידי השתלת אלקטרודות ישירות על העצב ולא בעמוד השִדרה. השיטה מתאימה גם לכאבים ממקור אגן, להפרעות במתן שתן ובריחת צואה.