פריצה של הדסקית הבין חולייתית (ה"דיסק") היא אחת הסיבות השכיחות לכאבי גב. אנו מבדילים בין מספר רמות של פגיעה בדסקית. בשלב ראשון ישנו בלט שהוא מעין "בלונית" קטנה שיוצאת מגבולות הדסקית, בשלב הבא יש קרע בדפנות הדסקית עם הבלט, פריצה של חומר מתוך הדסקית אל התעלה השדרתית ובשלב האחרון יש יציאה של חומר אל התעלה ואף נתק מהדסקית.
התעלה השדרתית מובילה בתוכה את חוט השדרה ואת העצבים. כאשר ישנו בלט או פריצה של דסקית לחלל השדרתי, יש היצרות של החלל ולחץ על העצבים. סוג הלחץ ועוצמתו תלויה במיקום הפריצה וגודלה. לכן גם פריצה גדולה בחלק מרכזי אך רחב של עמוד השדרה לפעמים לא תגרום לכאב, ואילו בלט קטן אך ממוקם באזור פתח היציאה של העצב מעמוד השדרה, שהוא איזור צר תגרום לכאב קשה. הכאב נגרם ע"י הלחץ על הרקמות העצביות, אך לא רק במנגנון של לחץ. פעמים רבות מקור הכאב בדלקת שנוצרת על העצב. שחרור של חומרים גורמי דלקת מגוף הדסקית וחיכוך מתמיד בין הבלט בדסקית ובעצב גורם להיווצרות דלקת. הדלקת היא מקור הכאב. ואכן מירב הטיפולים הלא ניתוחים לכאב מופנים להפחתת הדלקת.
שני הגבהים השכיחים ביותר לפריצת הדסקית (80%) הנם בין חוליה 5L ובין חוליה 1S (50%) ובין חוליה 4L ובין חוליה 5L (30%). התסמונת יכולה להופיע גם בגבהים L2 L3 וכן L3 L4. הסיבה לבלט ופריצת דיסקית היא לרב הגיל. מגיל עשרים שנה מתחילה ירידה באספקת הדם לדיסקית, עם השנים נוצר ניוון של דפנות הדיסקית, ירידה בגמישותן והחלשות. לחץ פיזי כמו הרמת משקל או לחץ לא אחיד כמו בתנועה לא נכונה גורם לפריצה בדפנות הדיסקית.
גורמי הסיכון העיקריים לפריצת דיסק
משקל עודף -מגדיל את המעמס על הדיסקית.
חוסר פעילות גופנית – תזונת הדיסקית תלויה בתנועתיות עמוד השידרה.
עישון – פוגע בכלי הדם ואספקת החמצן לדיסקית.
גברים בגילאים 30-50.
הרמת חפצים כבדים – מעלה את המעמס על הדיסקית
חשיפה למכשור רועד – הרעד מחליש את דפנות הדיסקית.
נהגי משאיות ואוטובוסים – הרעד והקפיצות מחלישים את דפנות הדיסקית.
כפיפת גב קדימה עם תנועה סיבובית – יוצר מעמס לא מאוזן על דפנות הדיסקית במיוחד עם משולב בהרמת משקל כבד. למשל להוציא ארגז כבד מהמושב האחורי של הרכב.
תורשה – גורם השכיח ביותר לפריצת דיסק מותנית הינו יציאת החומר התוך דיסקי, אל תוך תעלת השדרה המרכזית או התעלות השדרתיות.. הכאב המלווה פריצת דיסק הנקרא גם Sciatica הינו כאב חד וחריף המקרין מן הגב התחתון אל אחת או אל שתי הרגליים. כאב מסוג זה יחמיר בדרך כלל עם מאמץ, הרמת חפצים כבדים, שיעול או עיטוש.
אופי הכאב
הכאב בפריצת דיסק הינו חריף ומהיר ומלווה ברוב המקרים בהקרנה לאיזור המעוצבב על ידי העצב שנלחץ ע"י הדיסקית הפרוצה. לפעמים יש מרווח זמן בין "התנועה הלא נכונה" שביצענו ועד הופעת הכאב. כנראה שזהו הזמן בו מתפתחת הדלקת. בשלב ההתחלתי, רמות הכאב יעלו עם תנועות, וביחוד אלו שמותחות את העצבים (כמו הרמת רגל ישרה בזמן שכיבה) או מצבים המגבירים את הלחץ של הדיסקית (כמו כיפוף הגב).
שיעול, עיטוש ומאמץ גם הם מגבירים את הכאב מאחר ומעלים את הלחץ בתוך חלל הבטן ובית החזה. לחץ זה מקרין ומגביר את הלחץ בתוך התעלה השידרתית ובכך מגביר את הכאב.. מאחר ומנגנון הפגיעה הראשוני הוא הוא עיצבי סוג הכאב הוא אופיני לפגיעה עיצבית. תחושות "נימול" ו"זרמים" יופיעו לרוב עם הכאב שוב לאורך מסלול העצב לגפה. חוסר תחושתי וחולשה בתנועה יכולים גם הם להופיע ביחוד עם הלחץ על העצב משמעותי. מצב מסוג זה לאורך זמן יכול לגרום לניוון שרירים באיזור, מחוסר הפעלת השרירים.
גם כאן אין חובה לבצע מייד בדיקות והדמיות. מאחר וגם במצבי פריצת דיסקית חלק גדול מהחולים מחלים ללא צורך בהתערבות פולשנית. לכן מבצעים CT או MRI רק כאשר יש חוסר נוירולוגי משמעותי או ישנה כוונה לבצע פעילות פולשנית כהזרקות או ניתוח. לגבי צילומי רנטגן רגילים, אין להם בד"כ כל משמעות, אלא. עם יש חשד לפגיעה גרמית כמו שבר או עקמת קשה. EMG שהיא בדיקה של מוליכות עיצבית מבצעים רק כאשר יש שאלה לגבי מיקום הפגיעה. משמשת להבדיל בין פגיעה ברמה העצבית בתוך עמוד השדרה לעומת פגיעה בעצבים הפריפרים. לפעמים יכולה לתת תשובה לגבי מידת הנזק לעצב (הפיך ללא הפיך). כמו כן כאשר יש שאלה לגבי איזה מהעצבים היוצאים מעמוד השדרה הוא גורם הכאב. כי לפעמים ישנם בלטי ופריצות דיסקיות בגבהים שונים ואין אנו יכולים לנתח בכל הרמות. דיסקוגרפיה שהינה בדיקה בה מזריקים צבע לדיסקית ובודקים את מבנה הדיסקית והאם ההזרקה בגובה מסוים משחזרת את כאבי החולה. שוב בדיקה זאת היא בעיקר במקרים שהמנתח לא בטוח מה הגובה הניתוחי הרצוי.
הטיפול
בשלב ראשון הטיפול יכול להתבסס על תרופות כאשר מדובר בשילוב של תרופות. בשלב הראשוני אנו מטפלים ע"י משכחי כאבים, תרופות מרפות שרירים ותרופות נוגדות דלקת. בשלב הבא אנו מוסיפים תרופות הפועלות על כאב ממקור עצבי (מאחר ומירב הכאב כאן הוא ממצב דלקתי ולחץ על רקמת עצב). בשלב הבא אנו מבצעים הזרקות אפידורליות והזרקות לשורשי עצב. ההזרקות הן של חומרי הרדמה מקומיים יחד עם סטרואידים (השימוש בסטרואידים הוא להפחתת הדלקת) . בחולים שהכאב הוא כרוני (מעל שישה חודשים) ואין כוונה לבצע ניתוח, ניתן לבצע טיפולים אחרים, כמו, גלי רדיו ואוליאף השתלה של אלקטרודות לגירוי של חוט השידרה (SCS ) .
פריצת הדיסקית איננה מחיבת ניתוח. הגורם הקובע את הצורך בניתוח הוא מידת החסר העיצבי הנגרם ע"י הפריצה. כאשר מבצעים בדיקות הדמיה לכלל האוכלוסיה, ניתן לראות כי ב 40% מהם ניתן למצוא בלטים ופריצות בדיסקית. רק אחוז קטן מאלו גורם לכאב ועד אחוז קטן יותר גורם לחסר עצבי. רק כאשר יש חסר עצבי משמעותי, וביחוד עם הוא הולך ומתרחב זהו מצב הדורש ניתוח. כאב בלבד אינו סיבה לניתוח.
כאשר ישנה פריצה החוסמת את כלל התעלה השדרתית ולוחצת על העצבים היורדים לכיוון האגן, נוצר מצב חירום. סימניו הם בדרך כלל חוסר תחושה ("רדימות") באיזור פי הטבעת וחוסר שליטה על סוגרים. המצב מכונה "קאודה אקווינה" שמשמעו זנב הסוס (מאחר והעצבים הללו נראים כמו קצה זנבו של סוס). הדבר מחייב ניתוח דחוף מאחר ועצבים אלו דקים ורגישים ביותר, ובמידה ולא ישוחררו בדחיפות יגרם להם נזק בלתי הפיך.