במהלך ההיסטוריה הוצעו לחולים טיפולים פולשניים רבים לטיפול בכאבים כגון: ניתוק עצבים, טיפול בקרח, חשמל ועוד…  מרבית הטיפולים לא היו יעילים ונעלמו עם השנים. הטיפול התרופתי היה בסיס הטיפול ונשען בעיקר על תרופות אופיואידיות. התפתחות ההרדמה האזורית במאה התשע-עשרה ובמאה העשרים, שאפשרה לחסום עצבים היקפיים והרדמה ספינלית ואפידורלית על ידי חומרי הרדמה מקומיים, פתחה צוהר להמשך הטיפול בכאב.
התברר כי ניתן לחסום את הולכת הכאב למח ע"י חסימה ולו רק זמנית של מסלולי הכאב. הדבר נתן את האות לחיפוש אחרי פיתרונות ארוכי טווח להקלת כאב.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) נתן סולם לטיפול בכאב. הסולם ממליץ להתחיל עם טיפולים תרופתיים שאינם אופיואידים ורק לאחר מכן להוסיף תרופות אופיואידיות. הטיפולים הפולשניים נכנסים לאחר שנוסו הטיפולים התרופתיים ונכשלו בהקלה על הכאבים, או לחילופין, כי תופעות הלוואי שנגרמו לחולה היו קשות מנשוא. אנו מטפלים מהקל אל הכבד. מהתרופתי לפולשני. כשבמחשבתנו העיקרון הרפואי "ראשית על תזיק" (Primum non nocere).

בפרק זה נדון בסוגי טיפולים ולאילו חולים מתאים טיפול פולשני.