במהלך ההיסטוריה הוצעו לחולים טיפולים פולשניים רבים לטיפול בכאבים כגון: ניתוק עצבים, טיפול בקרח, חשמל ועוד. מרבית הטיפולים לא היו יעילים ונעלמו עם השנים. הטיפול התרופתי היה בסיס הטיפול והתבסס בעיקר על תרופות אופיואידיות.

התפתחות ההרדמה האזורית במאה התשע-עשרה ובמאה העשרים, שאפשרה לחסום עצבים היקפיים והרדמה ספינלית ואפידורלית, על ידי חומרי הרדמה מקומיים, פתחה צוהר להמשך הטיפול בכאב. התברר כי ניתן לחסום את הולכת הכאב למח ע"י חסימה ולו רק זמנית של מסלולי הכאב. הדבר נתן את האות לחיפוש אחרי פיתרונות ארוכי טווח להקלת כאב.

מתי נבחר בטיפול פולשני?

ארגון הבריאות העולמי (WHO) נתן סולם לטיפול בכאב. הסולם ממליץ להתחיל עם טיפולים תרופתיים שאינם אופיואידים ורק לאחר מכן להוסיף תרופות אופיואידיות.

הטיפולים הפולשניים נכנסים לאחר שנוסו הטיפולים התרופתיים ונכשלו בהקלה על הכאבים, או לחילופין, כי תופעות הלוואי שנגרמו לחולה היו קשות מנשוא. אנו מטפלים מהקל אל הכבד. מהתרופתי לפולשני. כשבמחשבתנו העיקרון הרפואי "ראשית על תזיק" (Primum non nocere).

סוגי טיפולים

מגוון הטיפולים לכאב פולשני מרובים. להלן רשימה של הטיפולים הקיימים לכאב.

• הטיפולים השכיחים ביותר הן הזרקות ל"נקודות הדק". פעולה הנעשית לצורך טיפול בכאב שרירי ממוקם.
  
• "חסמים עיצביים", משמשים לטיפול ע"י חסימת הולכת הכאב ובדרך כלל משמשים לאיבחון מקור הכאב.
  
• "הזרקות לעמוד השדרה" משמשות בדרך כלל לטפל בכאב גב ממקור של עמוד השדרה כגון פריצות דיסק, היצרות של עמוד השדרה, פגיעות בעצבים לאחר ניתוחי עמוד שידרה, ודלקות מפרקי הפאצט. ההזרקות משלבות בין הזרקה של חומר הרדמה מקומי וחומרים ממשפחת הסטרואידים ועיקרה הפחתת הדלקת שנוצרה באזור. ישנם מספר סוגים של הזרקות, כשהמפורסמת ביניהן היא הזריקה האפידורלית. אך קיימים סוגי הזרקות נוספים כגון הזרקה לשורשי עצב, הזרקה למפרקים הפאצטלים ועוד.
  
  לפעמים עלינו לנסות ולהרוס את העצב הפגוע, או לחסום את העצב באופן קבוע. הדבר שמור לטיפול במחלות כאב קשות בלבד.
  
• ישנן מספר דרכים להרס עצבים, שיטה אחת היא הקפאת העצב (קריו-אנאלגזיה) ע"י מחט מיוחדת שמוצמדת לעצב ומאפשרת גדילה מחודשת שלו. שיטה נוספת היא הרס העצב ע"י חימום ע"י גלי רדיו המופעלים דרך מחט מיוחדת. שיטה נוספת להרס עצבים היא ע"י הזרקה של חומרים הממסים את העצב כדוגמת פנול גליצרול ואלכוהול.
  
• סוג טיפולים נוסף השמור למקרים בהם נכשלנו בטיפולים אחרים הם ההשתלות.
  אנו מבצעים השתלה של אלקטרודה דקיקה לעמוד השדרה (SCS ) דרך מחט, הטיפול יעיל ביותר להקלת כאבים שנגרמו מנזק עצבי בניתוחי גב, ולכאבי גב שלא הוקלו בדרך אחרת. השיטה יעילה גם לכאבים אחרים כגון כאב מ CRPS פגיעות בעצבים שטחיים, כאבי חזה, כאבי בטן, ואף כאבים עקב פגיעה בכלי דם בגפיים.
  
  השתלת משאבה תוך גופית המספקת תרופות ישירות לחוט שידרה ולכן יותר יעילות. פעולה זאת נשמרת לחולים קשים במיוחד, כמו הסובלים מסרטן סופני או פגיעות נוירולוגיות קשות.

מי מתאים לטיפולים פולשניים?

השיקול המרכזי בהתאמת חולים לטיפול פולשני הוא מיקום הכאב. ברור כי כאב מפושט בכל הגוף לא יהיה מתאים לטיפול פולשני אשר מטבעו מופנה לכיוון מסלולים עצביים ספציפיים.

השיקול השני הוא מה מכילים אותם עצבים המוליכים את הכאב. לדוגמה: במידה ואנו מדברים על כאב בגפה תחתונה כתוצאה מפגיעה עצבית על ידי חבלה, לא נוכל לנתק או להרוס את העצב הפמורלי או הסכיאטי (העצבים המרכזיים המוליכים מידע מהרגל למוח ובחזרה) על מנת לקבל הקלת כאב מאחר ועצבים אלו מוליכים לא רק את הכאב או את התחושה מהרגל למוח, אלא גם את הפקודות המוטוריות מהמוח אל הרגל. כלומר, ניתוק של העצב יגרום לשיתוק בגפה. לכן, במקרה כזה, נשקול להשתמש בשיטת הגירוי החשמלי של חוט השִדרה או בטיפול בגלי רדיו.

לעומת זאת כאב באיבר פנימי כגון לבלב או כבד, מועבר דרך מערכת העצבים הסימפטטית ועל כן הנזק בהריסת שרשרות העצבים אינו פוגע בתפקוד התחושתי והתנועתי של החולה. לדוגמה: חולה עם סרטן הלבלב, הרס של הצליאק גנגליון (צבר עצבים סימפטטים הממוקם בתוך הבטן) על ידי הזרקת אלכוהול ימנע את כאבי הבטן.

שיקול נוסף הוא עתידו (הפרוגנוזה) של החולה. מידת הפולשניות וכמות ההרס שנרשה לעצמנו לבצע היא שונה בחולה עם גרורות בעצמות הגפיים ומחלה סופנית, לעומת חולה הסובל מכאבי גב כרונים הקורנים לרגליים ושנים רבות עוד לפניו.

הפוסט טיפולים פולשניים הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

הרס עצבים לצורך הקלת הכאב נראה פעמים רבות כפיתרון "אלגנטי" לבעיית הכאב. נחתוך את "חוטי הטלפון" ובכך ננתק את הולכת הכאב מהפריפריה למוח. פיתרון זה במקרים רבים, הוא פיתרון שגוי, מאחר ופעולת ההרס עצמה של העצב יכולה לגרום לתסמונת כאב חדשה לא פחות קשה. כתוצאה מהנזק לעצב נוצרות נוירומות (גידולים הצומחים על קצה העצב החתוך). קצה העצב החתוך הופך להיות מקור הכאב, ומתרחש תהליך של יצירת כאב חדש המכונה Anesthesia dolorosa , מצב שבו אין תחושה מהאזור המנותק אבל יש כאב עז. מאחר ומקור הכאב עובר לאזור מרכזי יותר, כמו חוט השִדרה או המוח, הוא קשה יותר לטיפול.

למרות מה שנאמר פה, פעמים רבות אנו בוחרים בפיתרון זה כפיתרון של אין ברירה.

הרס עצבים על ידי חומרים נוירוליטים (חומרים הורסי עצבים)

שיטה זו היא שיטה ותיקה, הנמצאת בשימוש למעלה מחמישים שנה. יתרונה בפשטותה. העצב מזוהה בשיטות של דימות (שיקוף, CT, MRI  או על ידי גירוי חשמלי). המחט מחוברת למכשיר הנותן גירוי חשמלי קבוע וכך גורם להפעלת העצב. ככל שקצה המחט קרוב יותר לעצב הרצוי, אנו זקוקים לגירוי חשמלי בעוצמה נמוכה יותר. בכך אנו מוודאים את קירבתנו לעצב הרצוי (לחילופין, אם איננו קרובים לעצב שאיננו רוצים לפגוע בו). בשלב זה אנו מזריקים לאיזור חומר נוירוליטי (אלכוהול או פנול) שממיס את עטיפות העצב ובכך הורס אותו. רקמות לא עצביות, אינן רגישות לחומרים אלו ולכן לא נפגעות. השיטה מתאימה במקרים בהם מנסים להרוס צברי עצבים כמו גנגליונים סימפטטים.

מערכת העצבים הסימפטטית האחראית על הולכת תחושת הכאב מאיברים פנימיים למוח, כיווץ והרחבה של כלי דם – לכן מתאימה לטיפול במקרים המוזכרים להלן.

המקרים המתאימים לשיטה זו הם:

• תסמונת ה- RSD או בשמה החדש: Complex Regional Pain Syndrome) CRPS)  תסמונת שבה יש כאב עז באחד או בכמה מן הגפיים.
  
• כאבים באיברים פנימיים, לדוגמה ממחלה סרטנית בלבלב, מעיים, כבד או איברי אגן.
  
• כאבים שמקורם מחוסר אספקת דם וחמצן לגפיים.
  
  

סיכונים

הסיכון המרכזי בפעולות אלו, הוא פיזור החומר ממס העצב לאזורים אליהם לא כיוונו. לכן, על מנת להקטין סיכון זה, אנו מבצעים את הפעולות תחת אמצעי הדמיה תוך שימוש בחומרי צבע בזמן ההזרקה.

הפוסט הזרקות לעמוד השדרה הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

גם לשיטה זו מקורות היסטורים. כבר בכתבי אפלטון אנו שומעים על טכניקה להקלת כאב על ידי קרח שמובא מן ההרים ומונח על הגפה הכואבת.
הרופא הראשי של צבא נפוליאון מציין כי בקרבות ברוסיה המושלגות, עקב קפיאת הגפיים, לא כאב לחיילים בזמן ביצוע הקטיעות. מי שנחשף לקור עז, יודע שכשקופא האף או האוזניים בחורף, אפשר לאבד את התחושה באותו איבר לתקופה של שבועות עד חודשים!

מהי הקפאת עצב?

הקפאת עצב גורמת למוות והרס של סיבי העצב הדקים המכונים "אקסונים". סיבים אלה הם העצבים שמוליכים את התחושות למח. ניתן לדמותם לחוטי חשמל או חוטי טלפון. סיבי עצב אלו עטופים במספר שכבות של עטיפות שומניות, שמהוות מעין בידוד לאותם "חוטי חשמל".

איך מקפיאים עצב?

שיטת הקריו-אנאלגזיה  (קריו משמעו הקפאה, אנאלגזיה משמעה הקלת כאב) מבוססת על החדרת מחט מיוחדת, שהקצה שלה יכול ליצור כדור קרח בגודל של כסנטימטר, בטמפרטורה של מינוס ארבעים מעלות צלזיוס. כדור הקרח גורם לקפיאה של כל הרקמות סביב לו בטווח של כסנטימטר. ההקפאה שנוצרת סביב עצב המטרה גורמת להרס ומוות של הסיב עצב תוך כדי שימור עטיפות העצב. פעולה זו גורמת להפסקה מיידית בהולכת הכאב בעצב. יתרונה של השיטה הנ"ל היא שמאחר ועטיפות העצב לא נפגעו, מתאפשרת גדילת העצב מחדש בצורתו הנורמלית ללא נזק.

שיטה זאת מתאימה להרס עצבים היקפיים, בינוניים וקטנים כמו העצבים הבין צלעיים ( Inter-Costal ) או עצבים בזרוע ובכף יד.

המקרים המתאימים לשיטות מהסוג הזה הם:

• תסמונת פגיעה עִצבית לאחר שלבקת חוגרת (Post herpetic neuralgia  ). במקרים אלו, שלרוב פוגעים בגובה צלעות, ניתן להקפיא את העצבים הבין-צלעיים שנפגעו ללא הפסד של תפקוד משמעותי.
  
  
• במקרים של פגיעות ממוקדות בעצבים מדרגה שניה המעצבבים גפיים. פגיעה בעצבים בזרוע ובאמה כתוצאה מטראומות וניתוחים שכיחה ביותר. לרוב העצב הפגוע מוליך בעיקר את תחושת הכאב ולא מאפשר במילא את תפקוד היד. לכן, הקלת הכאב לפעמים אפילו משפרת את התפקוד. כמו-כן, מאחר וההרס של העצב כמו שהסברנו לעיל אינו מלא, יתאפשר גידול מחדש של העצב, ואנו מקווים שכשהעצב יגדל בשנית, הוא יעשה זאת בצורה יותר נורמלית, ובכך גם ישפר את שיכוך הכאב.
  
  
• במקרים של כאב באזור מסוים של הפנים כתוצאה מנזק לעצב.
  
  

סיכונים

הסיכון המרכזי בפעולות אלו הוא הרס לא מושלם של העצב ויצירת כאב חדש. לרוב זו אינה בעיה מאחר והחולה מלכתחילה סובל מכאב באזור המטופל , וכי בחלק גדול מהמקרים המטופלים בשיטה זו יש גידול מחדש של העצב.

הפוסט שיטת הקפאת העצב </br> Cryo-Analgesia הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

השימוש בגלי רדיו לטיפולים בכאב הפך בשנים האחרונות לפופולארי במיוחד. הבסיס לטכנולוגיה זו הוא הפעלת גלי רדיו בתדר גבוה שגורמים להתחממות הרִקמה (עיקרון דומה לשידור על ידי טלפון סלולרי או תנור מיקרו).

בטכנולוגיית גלי הרדיו, המחט המוחדרת לרִקמה, משמשת כאנטנת שידור. מקור החימום אינו המחט אלא גלי הרדיו המתפזרים ככדור סביב קצה המחט. דבר זה יוצר כדור של חימום ברִקמה שאנו יכולים לשלוט בצורתו, בגודלו ובטמפרטורה שמושגת בו. מאחר והמחטים דקות, קל לבצע את הפרוצדורה עם מעט כאב וללא נזק לרקמות מתהליך החדרת המחט. קצה המחט משמש גם כמגרה עצבי כך שניתן לזהות את הקרבת המחט לעצב המטרה שלנו (וכך שאינו קרוב לעצבים שבהם איננו מעוניינים לפגוע).

שיטות טיפול בגלי רדיו

חימום בגלי רדיו (Thermal Radio-Frequency)

השיטה מבוססת על הרס החלבונים ברקמת העצב על ידי חימומו לשמונים מעלות צלזיוס. חימום של חלבונים שהם אבני הבניין של רוב רקמות הגוף לטמפרטורה של מעל 45 מעלות צלזיוס גורמת להתקרשותם (כמו שקורה בביצה קשה). מאחר ויש בשיטה זו הרס מושלם של כל שכבות העצב ועטיפותיו, אין שיטה זו מתאימה לכל מקרה.

המקרים המתאימים לשיטה זו הם:

1. הרס של העצב המדיאני (Median branch) שהוא העצב האחראי להולכת הכאב מהמפרקים הפאצטלים בגב. עצב זה, עיקר תפקידו הוא להעביר תחושה מהמפרק הפצטלי, ולכן, הרס שלו לא יגרום לחסרים נוירולוגים כלשהם מלבד היעלמות הכאב.

2. השיטה משמשת גם להרס של עצבים מהמערכת הסימפטטית במעברם ליד גוף החוליות. במחלות שהכאב נובע מחוסר אספקת דם לגפה. המערכת הסימפטטית אחראית על כיווץ והרחבה של כלי דם, על כן הרס וניתוק של העצבים הסימפטטים יאפשר התרחבות של כלי הדם ולכן אספקת דם טובה יותר לגפה.

 3. הטכנולוגיה משמשת בנוסף להרס של גרורות בכבד ובכליות, ולניתוחים נוירו-כירורגים. סיכונים: הסיכון המרכזי בפעולות אלו הוא הרס עצבים אליהם לא כיוונו. לכן על מנת להקטין סיכון זה אנו מבצעים את הפעולות תחת אמצעי הדמיה ועם "מגרה עצבי".

פעימות גלי הרדיו   Pulsed Radio-Frequency

שיטה זו זוכה לפופולאריות גבוהה לאחרונה עקב מיעוט בתופעות הלוואי והסיבוכים. העיקרון הפיזיולוגי מאחורי השיטה עדיין אינו ברור לחלוטין. תיאוריה אחת טוענת כי הפולסים החשמליים משנים את המבנה העצבי, כך שרגישות היתר הנוצרת בכאב כרוני, נעלמת. תיאוריה אחרת טוענת כי החימום העדין לטמפרטורה של 40-42 מעלות צלזיוס פוגע רק בסיבים הדקים חסרי עטיפות והם מוליכי כאב. בגישה מילעורית (דרך העור) ממקמים את המחט בחלק האחורי של הפתח הצדדי שדרכו עוזב העצב את עמוד השִדרה. דרך המחט נותנים סידרה של גירויים חשמליים בתדר גבוה לאזור שורש העצב, למשך 80-120 שניות, וחוזרים על הפעולה מספר פעמים.

החולה מרגיש את השיפור לפעמים באופן מיידי ולפעמים נחוצים עד שלושה שבועות לשם הרגשת השיפור.

המקרים המתאימים לשיטה זו הם:

1. חולים עם פגיעה עצבית משנית ללחץ דיסקלי או לאחר ניתוחי גב. מאחר והעצבים הפגועים במצב זה לרוב נחוצים גם להעביר פקודות תנועה מהמוח, ולכן לא ניתן להשתמש בשיטות של הרס שהוזכרו מעל.

2. פגיעות עצביות היקפיות בסעיפי העצב האוקסיפיטלי (העצב המעצבב את בסיס הגולגולת).

3. חסם ממושך לעצב הסופרה-סקפולרי (עצב האחראי לתחושת הכאב בכתף) במקרים של  "כתף קפואה"  או הדבקויות בתוך מפרק הכתף. סיכונים: כמו שצוין בפתיח לסעיף זה, היתרון של השיטה, הוא בבטיחותה. הסיכון העיקרי הוא מהחדרת המחט.

הפוסט טיפול בגלי רדיו </br>Radio-Frequency הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

השימוש בגירוי חשמלי לשיכוך כאב הוא עתיק יומין. אנו מוצאים בכתובים של היסטוריונים בתקופות שלפני הספירה כי שימוש בצלופחים וסוגי דגים אחרים יוצרי זרם יכול להקל על הכאב. באמצע המאה השמונה עשרה, כאשר התאפשר לייצר זרם חשמלי באופן אמין, החל שימוש נרחב במדיום זה ככלי בידי שרלטנים בסלוני אירופה. למרות זאת, במאה התשע-עשרה הפך השימוש באלקטרו-אנאלגזיה (שיכוך כאב באמצעות חשמל) לטיפול רפואי מקובל.

כיצד הטיפול עובד?

ישנן מספר השערות על מנגנוני הפעולה. ההצפה של גירוי שאינו כואב מאזור הכאב מונעת מהמוח את יכולת הפענוח של הגירוי כגירוי כאב.  הגירוי החשמלי הישיר גורם להפרשה של חומרים המעכבים את ההולכה בסיבי העצב המוליכים כאב. החומרים שנמצאו כמשתתפים בעיכוב הם אופיואידים אנדוגנים (אנדורפינים – חומרים דמויי מורפין המיוצרים בגוף האדם) ועוד רבים אחרים, למשל: חומרים דמויי ווליום. כמו כן, יש הפחתה של הגירוי וההולכה במערכת הסימפטטית (המערכת שבין השאר אחראית על כיווץ והרחבת כלי דם, דבר החשוב במיוחד לכאב האיסכמי (כאב הנובע מחוסר אספקת דם).

טכנולוגיית הגירוי החשמלי תופסת תאוצה בכל שטחי הרפואה, אך במיוחד ברפואת כאב, שהשימוש בגירוי חשמלי של חוט השִדרה מבוצע כבר למעלה מארבעים שנה. אנו רואים, התרחבות של האבחנות המטופלות על ידי שיטה זו, ובנוסף, עליה במספר המקרים המטופלים. כיום ברחבי העולם מושתלות כ 50.000- אלקטרודות בשנה לשיכוך כאב, ומספרם עולה משנה לשנה.

כיצד מתבצע הטיפול?

הטיפול הינו דו שלבי.

בשלב הראשון מחדירים בהרדמה מקומית מחט לעמוד השִדרה. דרך המחט אנו מחדירים אלקטרודה זעירה לחלל האפידורלי. איזור הכניסה הוא לרוב באמצע הגב. האלקטרודה מנווטת במעלה עמוד השִדרה, בהנחיית שיקוף (רנטגן) לגובה בו עוברות המסילות העולות של העצבים התחושתיים. המיקום המדויק נבחר על ידי הפעלת הגירוי החשמלי בזמן הפעולה. אנו מבקשים מהחולה לדווח היכן חש את הגירוי החשמלי. אנו שואפים לכסות את כל איזור הכאב עליו מתלונן החולה. בסופה של הפעולה על החולה לקבל גירוי נעים המחליף את הכאב ממנו הוא סובל.

האלקטרודה מקובעת לעור ומחוברת לשלט חיצוני, אותו יכול החולה להפעיל, ובכך, לשלוט בגירוי ובעוצמתו. החולה משוחרר בו ביום לביתו לתקופה של כשבועיים, כדי לוודא את יעילות הטיפול בחיי היום יום שלו.

בשלב השני, לאחר תקופת הניסיון, מוודאים שהמערכת אכן הפחיתה את הכאב ב 50% על פי הערכת החולה. אנו רוצים לראות כי יש גם שיפור תפקודי, כלומר, שהחולה יכול לבצע יותר פעולות כמו הליכה ועבודה. דבר נוסף שאנו בודקים הוא כי המטופל ירד בצריכת התרופות משככות הכאב.

במידה וחל השיפור המצופה, משתילים קוצב חשמלי (שגודלו כגודל קוצב לב) תת עורי אשר מתחבר אל האלקטרודה הקיימת, כך שכל המערכת הינה פנימית ומאפשרת למטופל לחזור לשגרת חיים מלאה. החולה שולט בפעילות הקוצב על ידי שלט חיצוני. דרך השלט ניתן להפעיל תוכניות קבועות או להפעיל רק במידת הצורך בזמן התקף כאבים. יש להחליף את הסוללה מדי מספר שנים. הדבר נעשה בניתוח קטנטן בהרדמה מקומית.

במידה ואיננו משיגים את השיפור הרצוי, האלקטרודה נמשכת החוצה.

מה הסיכונים והסיבוכים בטיפול זה?

הסיכונים והסיבוכים בשיטה זו נובעים ברובם מתהליך ההשתלה. מאחר ולא ניתנות תרופות, אין תופעות לוואי ארוכות טווח. הסיבוכים הנפוצים הם זיהומים הקשורים לחתך הניתוחי שקל להתגבר עליהם. סיבוך נוסף הוא תזוזה של האלקטרודה בגב לאחר זמן, דבר הגורם לאיבוד הגירוי הרצוי. במקרים שכאלה, יש למקם שוב את האלקטרודה במקום הרצוי.

מה הם המקרים המתאימים לטיפול בשיטה זו?

בארה"ב ובישראל נפוץ השימוש לטיפול בכאבים ממקור פגיעה בשורשי עצבים ברמת עמוד השִדרה (כאבים רדיקולרים) ממקור גב תחתון או צוואר. בישראל מתבצעות כמאתיים השתלות בשנה, רובן לפגיעות עצביות צוואריות ומותניות ומיעוטן לפגיעות עצביות פריפריות.

התוצאות המחקריות מעשרות מחקרים מראים כי השימוש בהשתלת האלקטרודות בעמוד שִדרה לטיפול בכאבים עצביים, משיגה הפחתה של למעלה מחמישים אחוז בעצמת הכאב. בשנים האחרונות צורפו אבחנות נוספות לשיטת הגירוי החשמלי, כמו גירוי של עצבים שטחיים פגועים על ידי השתלת אלקטרודות ישירות על העצב ולא בעמוד השִדרה. השיטה מתאימה גם לכאבים ממקור אגן, להפרעות במתן שתן ובריחת צואה.

הפוסט טיפול בגריית חוט השדרה לטיפול בכאב הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

חולים רבים סובלים מכאבים בפלג הגוף התחתון, אגן ובטן. הסיבות רבות ונעות בין כאבי גב, כאבים לאחר ניתוחי גב, בטן ואגן, מחלות גרורתיות בבטן, באגן ובעצמות הגב והגפיים, CRPS RSD ואחרות.

 תחילה אנו מנסים טיפול תרופתי פומי, אך כשזה נכשל בהקלת הכאב, או לחילופין המינונים הנדרשים כה גבוהים שגורמים לתופעות לוואי קשות, יש לשקול השתלת משאבות. כדי להבין את דרך פעולתן של המשאבות, יש להבין תחילה את מיבנה עמוד השִדרה: במרכז יש לנו את חוט השִדרה. חוט השִדרה מוקף בנוזל התוך שידרתי. הנוזל הזה עוזר להגן ולהזין את חוט השִדרה.

מה היתרון בהשתלת משאבות בעמוד השדרה?

העיקרון העומד מאחורי המשאבות התוך-שדרתיות הוא שתרופה כמו מורפין שניתנת לתוך הנוזל התוך-שדרתי חזקה פי 1,000 מאותה תרופה שניתנה דרך הפה.

מעבר ליתרונות במינון, ישנם יתרונות נוספים:

• תרופות הניתנות דרך הפה או הוורידים נספגות לדם ומשפיעות על כלל הגוף, ולכן גורמות לתופעות לוואי. כאשר המורפין ניתן ישירות לנוזל התוך שדרתי, השפעתו על מערכות הגוף קטנה, ולכן מיעוט בתופעות לוואי, למשל, עצירות שהיא אחת הבעיות הקשות בנטילת מורפין ודומיו נעלמת.
  
• התרופה ניתנת לנוזל השדרתי בגובה הגב התחתון ושם גם מתבצע מירב שיכוך הכאב, ולכן הפיזור של התרופה למוח קטן ביותר. בחולים הסובלים
  מישנוניות או בלבול כתוצאה משימוש באופיואידים דרך הפה או הווריד מהווה שיטה זו יתרון ניכר.
  

אנו יכולים לתת בנוסף חומרים אחרים מלבד האופיואידים. למשל, חומרי הרדמה מקומיים במינון קטן כך שיחסמו את הולכת הכאב ללא פגיעה ביכולת התנועתית. היום יש מגוון גדול של תרופות היכולות להינתן לנוזל התוך שידרתי להקלת הכאב עם מיעוט של תופעות לוואי.

כיצד מחדירים משאבה תוך שידרתית?

טכניקת ההחדרה פשוטה. מחדירים מחט לגב התחתון (כמו להזרקה אפידורלית). דרך המחט מועברת צינורית דקיקה לתוך הנוזל התוך שידרתי. משם מתחת לעור אנו מעבירים את הצינורית לרוחב הגב, עד לאיזור המותן, בחלקו הקדמי של קיר הבטן. שם מחברים את הצינורית למשאבה המושתלת בתוך כיס שניבנה מתחת לעור, כך שבסיום הפעולה כל המערכת הינה תת-עורית, והחולה יכול לעשות הכל. המשאבה מכילה בין 20 ל 50- מ"ל. המשאבה ממולאת על ידי דקירה עם מחט, אחת למספר שבועות עד חודשים.

ניתן לבצע את ההשתלה כאשר החולה ער, רק עם טישטוש והרדמה מקומית, אך במקרים רבים אנו מעדיפים לבצע את ההשתלה תחת הרדמה כללית.

סיבוכים ותופעות הלוואי

הסיבוכים השכיחים נובעים מזיהום מהפעולה הניתוחית, זיהומים דרך הצנרת לתוך החלל התוך שידרתי, היווצרות גידולים צלקתיים על קצה הצינורית והפרעות בתיפקוד של הורמוני הגוף כמו אגירת נוזלים ברגליים או אימפוטנציה.

הפוסט השתלת משאבות לעמוד השדרה הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.