הפוסט מסמכים שיש להביא לביקור במרפאה הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

הפוסט בקשת מסמכים לקנביס רפואי הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

כל כאב בסופו של דבר מועבר למח דרך מסלולים עצביים. אנו מבדילים בין כאב עצבי לכאב אחר על פי מיקום הפגיעה. כאשר כאב עצבי מוגדר ככזה שהפגיעה הגורמת לכאב, היא בעצב עצמו. הסיבות לפגיעות מרובות. אנו מחלקים את סוגי הכאב העצבי ע"פ המערכת שנפגעה. למשל, מערכת העצבים הסומטו-סנסורית (מערכת העצבים האחראית על התחושה בגוף) ההיקפית, לעומת המערכת המרכזית שכוללת את חוט השדרה והמח. ההבדלים חשובים מאחר ולפעמים מכתיבים טיפול שונה.

בין הגורמים לכאב העצבי ניתן למנות מחלות הסרטניות שגורמות לפגיעה העצבית דרך מסת הגידול הלוחצת או חודרת לעצבים ולמח, אך גם הטיפול במחלה, ע"י הקרנות וכמוטרפיה יכול לפגוע בעצב. (פירוט בנושא נמצא בפרק על כאב סרטני).

מחלות זיהומיות כגון שלבקת חוגרת נוראלגיה בתר – הרפטית post herpetic neuralgia)), ועוד יכולות לפגוע בתאי העצב ולהורגם. מחלות מטבוליות כגון סוכרת שגורמת לפגיעה בכלי הדם הקטנים המספקים את העצבים ומשנית לכך גורמים למוות של תאי עצב. חומרים רעילים כגון עופרת, אך גם אלכוהול, גורמים לנזקים שונים ביניהם גם הרס של עצבי תחושה וכאב.  פגיעה כתוצאה מחבלה מתאונה או לאחר ניתוח (ובמיוחד ניתוחי דופן בית החזה, שד, כיס המרה ותיקוני בקע מפשעתי) או קטיעה (כאב גדם וכאב רפאים phantom pain ) גם הם מאד נפוצים.

תסמונות הכאב העצבי המרכזיות כוללות בין היתר כאב שלאחר אוטם מוחי (central post stroke syndrome), לאחר נזק לחוט השדרה מתאונות או מחלות ניווניות של מערכת העצבים כגון טרשת נפוצה (multiple sclerosis)  ו-  Guillane-Barre). שכיחות הכאב העצבי עשויה להגיע לכדי עד 5%-7% מן האוכלוסייה המבוגרת. סקירות אפידמיולוגיות של תסמונות כאב שונות מורות כי 10%-20% מחולי הסוכרת סובלים מנוירופתיה היקפית כואבת. רובם המכריע של קטועי הגפיים סובלים מכאב פנטום לפחות בסמוך לקטיעה. מעל 70% מן המנותחים העוברים ניתוחי דופן בית החזה או שד סובלים מכאב עצבי באזור הניתוח. אחוז דומה מבני הגיל המבוגר הלוקים בשלבקת חוגרת יפתחו תסמונת כאב בתר הרפטית.

הכאב העצבי שונה באופן התבטאותו מכאבים אחרים. הכאב יכול להיות קבוע עם התפרצויות התקפיות ללא גירוי ברור. הכאב ה"עצמוני" גורם לכך שהחולה אינו יכול במקרים רבים להימנע מהכאב. לדוגמא, חולה עם כאבי גב יכול להימנע ממאמץ גופני מסוים ובכך להקטין את כאביו, בעוד שחולה עם כאב עצבי לא יכול לעשות כך, כי הכאב עצמוני ויתפרץ ללא כל גירוי. אופי הכאב העצבי יחודי בכך שהוא בד"כ מתואר כ  "שורף", "הבזקי " , "דוקר" או "מושך". חלק מהחולים מתארים כאב דמוי "זרם חשמלי" לאזור אותו מספק העצב.

חולים רבים מדווחים כי כל גירוי ולו הקל ביותר כלטיפה או מגע הבגד ואף משב רוח יגרמו לכאב. חולים אלו סובלים מכאב המושרה ע"י גירוי שאינו מכאיב (אלודיניה),  או על העצמה ניכרת של הכאב בתגובה לגירוי מכאיב (היפראלגאזיה). במקביל עלולים להתווסף ליקויי תחושה כמו רדימות או רחישויות (פרסטזיות), כל זאת בשילובים שונים הגורמים לכך שההסתמנות הקלינית עשויה להיות רב-גונית. כך לדוגמא עשוי חולה עם פגיעה חבלתית בעצב להתלונן על רדימות וחוסר תחושה באיזור אותו מספק העצב ובו בזמן על כאב עז מהאזור הנ"ל (אנסטזיה= רדימות, דולורוזה=כאב).

לפעמים הכאב מקדים את איבחון המחלה ומהווה כסימן ראשון למחלה שעתידה להתפתח (לדוגמה הופעת כאב נוראלגי לפני הופעת התפרחת האופיינית לשלבקת חוגרת) ואילו במקרים אחרים יתפתח הכאב רק ימים או אף שבועות לאחר פגיעה מוכחת בעצב. מאפיין קליני נוסף הראוי לציון הינו נטיית הכאב העצבי שלא לחלוף עם הזמן, ואף להתעצם.  בעיה נוספת היא נטיתו שלא להגיב או להגיב חלקית בלבד לטיפול במשככי כאב.

טל שניידרמן היא פיזיותרפיסטית. היא סיימה תואר שני בתרפיה מנואלית (MA Manipulative Therapy) בהצטיינות (WA Chapter Brain Edwards Prize 2006) באוניברסיטת Curtin שבפרת (Perth), אוסטרליה (2006). היא בעלת תואר ראשון בפיזיותרפיה (BPT) מהחוג לפיזיותרפיה, אוניברסיטת תל אביב (1999). בנוסף, השתלמה לאורך השנים בארץ ובחו"ל (לונדון, אנגליה 2001-2003) במגוון שיטות טיפול.

טל שניידרמן עבדה במחלקה האורתופדית אסף הרופא (2004-2011) ובשנים 2009-2010 ניהלה את התחום בבית החולים.

כיום מטפלת במרכז פיזיותרפיה צהלה, תל אביב (http://www.physiocare.co.il/).

עוסקת בהוראת סטודנטים בחוג לפיזיותרפיה, אוניברסיטת תל אביב.

מאמינה בטיפול מקצועי, אישי ופרטני, תוך התבססות על ספרות מקצועית ומחקר עדכני.

טיפולי פיזיותרפיה

פיזיותרפיה היא תחום פרא-רפואי מדעי ומבוסס ידע (קרי: נתמך בידי מחקרים).

הפיזיותרפיה כוללת אבחון וטיפול שנועד להפחית כאב ולשפר את היכולת התפקודית. מסייעת ומזרזת את תהליך ההחלמה ומאפשר התמודדות קלה ובריאה יותר עבור המטופל. בנוסף, היא נותנת כלים למטופל לשפר את מצבו ובהמשך – לשמר מצב זה – על ידי הדרכה לסביבת עבודה מותאמת (ארגונומיה), יציבה נכונה והנחיה לתרגילי כוח וסיבולת.

האבחון הפיזיותרפי הנו יסודי ומעמיק על מנת להגיע לאבחנה מדויקת ולהתאים את טכניקת הטיפול הנכונה ביותר. בדרך זו עולים הסיכויים להצלחת הטיפול.

על אף המשותף בין המטופלים (תסמינים של כאב/ מגבלות בתפקוד / דרכי אבחון וכד'), אין מטופל שדומה למשנהו. הטיפול הפיזיותרפי לפיכך מותאם לכל מטופל באופן אישי. מחקרים הראו כי לגישה זו יעילות גדולה יותר.

הטיפול הפיזיותרפי מתאים לכאבים באזור הצוואר,הגב האמצעי (טוראקלי) והתחתון (לומברי) ,שהמקור שלהם הוא שלדי- שרירי- עצבי, דוגמאות למצבים מסוג זה הינם בלט דיסק ופריצת דיסק המלווה בהקרנה ו/או חולשה ו/או נימול, כאבי גב כרוניים, כאבי ראש ממקור צווארי, כאב מפרקי (שינויים ניוניים), כאב שרירי ועוד.

עקרונות כלליים בטיפול:

• הסבר למטופל אודות מקור הכאב
• מתן הנחיות והמלצות לתפקוד יומיומי (כגון: תנוחות מקלות כאב)
• הדרכה להתאמת סביבת עבודה
• המלצה לפעילות אירובית מותאמת
• שיפור יציבה, תיקון סטייה עקב הכאב
• המלצה לשימוש בתרמותרפיה (טיפולי חום/קור)
• הרחבת טווחי תנועה
• החזר כוח שריר, אורך ותפקוד בפעולה (פונקציה).

טכניקות להשגת מטרות אלו והורדת הכאב:

תנועתיות רקמה רכה– טיפול הכולל עיסוי, לחץ על נקודות כאב, עיסוי נקודתי עמוק, הדרכה לטיפול עצמי.

דיקור יבש– דיקור לנקודות מעוררות כאב בשריר (נקודות המצויות בצמתים עצביים בשרירים ובמעטפת השריר.לנקודות אלו דפוס ידוע של הקרנת כאב לאזורים מרוחקים והם נקראים trigger points). זהו דיקור קצר, המחט מוכנסת למספר דקות או שהיא מוכנסת במהירות פנימה והחוצה, ללא הוצאתה מהעור. הדיקור יעיל מאוד בהורדת מתח שרירי בכתפיים ובהקרנת כאב לרגל.

מוביליזציה– הינה טכניקה להנעת המפרק (לדוגמא בין שתי חוליות).היא נעשית על ידי הפיזיותרפיסט, בזמן שהמטופל פסיבי. שיטה זו מיועדת לטיפול באזורי נוקשות ו/או כאב. טכניקה זו מתוארת במאמרים רבים ככזו המסייעת בהפחתת כאב.

טייפינג (הדבקה)- טכניקה הכוללת שימוש בטייפ קשיח וטייפ רך (דוגמת קנזיו-טייפ). מטרת הטייפ (שאינו מכיל חומר פעיל) היא לשמר יציבה ולהגביל תנועה. בנוסף, הטייפ מקנה תחושת ביטחון ומפחית כאב.

תרגילים ספציפיים– מתן תרגילים תוך הדרכה מדויקת לאופן ביצוען. התרגילים מותאמים אישית למטופל. התרגול מיועד להוריד כאב ו/או נוקשות, אך גם לשפר כוח סיבולת ואורך שריר, תנועיות המערכת השרירית והעצבית ואת רמת התפקוד באופן כללי.

קיימות טכניקות נוספות כגון מאליגן ,מקנזי, נוירודינאמיקה ואחרות. הבחירה בגישה הטיפולית, מותאמת באופן ספציפי לבעיית המטופל.

הפוסט כאב נוירופטי הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

כאבי מפרקים יכולים להופיע כמעט בכל מפרק בגופינו. אחת הסיבות העיקריות הן שחיקה של סחוסי המפרק המכונה אוסטאוארטריטיס (אוסטאו משמעו עצם, ארטרו משמעו מפרק, סיומת -יס משמעה דלקת). השחיקה נגרמת מעומס על המפרק.

לעיתים במקביל לשחיקה יש גידול ברקמת העצם סביב המפרק ואף בתוכו. גדילת העצם הלא סדירה מגדילה את  החיכוך הלא אחיד סביב ובתוך המפרק ולהחמרת הבעיה. תופעות אלו גורמת להיווצרות דלקת במפרק. אין מדובר בדלקת זיהומית, אין כל חיידק או ווירוס במפרק. זוהי דלקת שנוצרת משחרור של חומרים ותאי חיסון של הגוף לאזור המפרק כתגובה לנזק שנגרם כתוצאה מהחיכוך. הדלקת והחיכוך המתמיד גורמים לכאב. 

סיבות נוספות לכאב מפרקי

• טראומה ושברים המערבים את המפרק
  
• זיהומים במפרק ע"י חיידקים ולעיתים ווירוסים.
  
• במחלות אוטו-אימוניות (אוטו משמעו עצמי, אימוני משמעו חיסוני). במחלות האוטו-אימוניות, מערכת החיסון של הגוף תוקפת את הסחוס במפרקים, מאחר והיא מזהה אותו כגוף זר. מחלות "דלקת פרקים",  "קדחת השיגרון", "זאבת" ועוד הם דוגמאות למחלות מסוג זה, הפוגעות במפרקים.
  

הטיפול בבעיות מפרקים

הטיפול בבעיות מפרקים מתבצע ברובו ע"י ראומטולוגים (בעיקר כשמדובר במחלות אוטו-אימוניות) וע"י אורטופדים (כשמדובר בטראומה למפרק או כשיש מקום להתערבות ניתוחית לתיקון או החלפת המפרק). רופאי הכאב בד"כ מטפלים בכאבי מפרקים לאורך ציר עמוד השדרה או בחולים שלא השיגו מזור במקומות אחרים.
לא נדון כאן בפיתרונות של הטיפול הראומטולוגי המבוסס ברובו על זיהוי המחלה האוטו-אימונית ומתן תרופות שיורידו את פעילות המערכת החיסונית. כמו כן, לא נדון בטיפולים האורטופדים הניתוחים.

טיפול בכאב מפרקי

הזרקות למפרקים הן מדרכי הטיפול המקובלות לכאב פרקי. כמו שציינו מעל, המפרקים כואבים עקב היווצרות תגובה דלקתית לחיכוך בתוכן. ולכן ההזרקות שמבצעים רופאי הכאב מכוונות לטיפול בהן.

• הזרקה של סטרואידים במינון נמוך לחלל המפרק: לרב משתמשים בבטה-מטזון (צלסטון ודיפרוספן). הסטרואידים כמו שציינו קודם הינן תרופות המקטינות את התגובה החיסונית של הגוף ומקטינות את הדלקת באזור בו מוזרקות. עקב המינון הנמוך לרב אין תופעות לוואי לשימוש בסטרואידים. הסיכון נובע מהזרקות חוזרות הפוגעות במפרק ולעיתים מהחשיפה הממושכת של כלל הגוף לסטרואידים. על מנת להקטין את הכאב בזמן ההזרקה לרב מוסיפים כמות קטנה של חומרי הרדמה מקומיים. לרב לידוקאין או בופיוואקאין.
  
• הזרקות של תרופות המיועדות ל"שמן" את חלל המפרק: החומרים משמשים מעין חומרי סיכה המחליפים את הסחוסים הפגועים ומקטינים את החיכוך. אין מידע רפואי המראה כי ישנו שיפור במצב המפרק , אך יש שיפור בכאב. התרופות המקובלות התרכובות המבוססות על חומצה הילריאונית. לרב אין תופעות לוואי מההזרקות.
  
  הסיבוכים מההזרקות למפרק הן קטנות. יש כמובן לבצע את הפעולה באופן סטרילי כדי להימנע מהכנסת זיהום למפרק. יש לשקול ולהימנע מהזרקה למפרק בחולה הנוטל תרופות מדללות דם (כמו קומדין או פלוויקס) כדי למנוע דימום לחלל המפרק.

הפוסט כאבי מפרקים הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

"נקודות הדק" הן נקודות ברקמת השריר שגורמות לכאב. הסיבה לכאב בנקודות אלו אינה ברורה אך ישנן מספר השערות לסיבת הכאב.

גירוי של "מתח שרירי ממושך" או קרע מזערי בשריר כנראה אחראיים להיווצרות של מרכז כאב. מרכז הכאב משדר גירוי כאב לכיוון המח דרך חוט השדרה. חוט השדרה, בתגובה לגירוי הכאב, מכווץ את סיבי השריר כדי להגן על האזור הפגוע ולמנוע נזק נוסף. עד כאן המנגנון הוא נורמאלי. בנקודה הזו הדרך מתפצלת: אצל רב בני האדם האזור הפגוע מחלים, המתח השרירי שנוצר נעלם, והם חוזרים לתפקוד רגיל. בחלק מסוים וקטן של המקרים, נוצרת תגובה הפוכה לעלית המתח השרירי.

עלית המתח מקטינה את אספקת הדם לשריר ומגבירה בכך את הכאב. העלייה בכאב, בתורה, גורמת לעליה במתח השרירי, ושוב לעליה בכאב, וחוזר חלילה. כך נוצר מעגל שטני שמחזק את עצמו. בנוסף, הכאב בדרכו למח מפעיל גם את המערכת העצבים האוטונומית (שהיא אחראית בין השאר על כיווץ והרחבה של כלי דם). כתוצאה מכך יש כיווץ נוסף של כלי דם וירידה באספקת הדם לשריר.

מיקומם של נקודות ההדק יכול להיות בכל מקום בגוף. אבל ישנם מקומות שכיחים יותר. לדוגמה שרירי הלסת, שרירי צוואר, כתפיים וגב תחתון. הכאב מתאפיין בכך שמיקומו הוא לרב לאורך שריר, מתגבר בהנעת השריר או בלחיצה על מרכזו השריר. לרב הכאב גורם להקרנה לאיזורים סביבו. איזור ההקרנה אינו מאופיין בהתאם לפיזור העצבי הרגיל, ולכן מטעה לפעמים את הרופאים המנסים לאבחנו.

מהן הדרכים לטיפול ב"נקודות הדק"?

• פעילות גופנית עם מתיחות לרב עוזרת ומשמשת גם כטיפול מונע באנשים הסובלים מהבעיה באופן כרוני. העליה בתפוקת הלב מגדילה את זרימת הדם. הפעילות הגופנית משנה את המתח השרירי בכל הגוף ואנו מקווים שתוך כדי כך יתאזן המתח בשריר הפגוע.
  
• מתיחות מקומיות של השריר הפגוע ועיסוי חזק שלו. לפעמים משלבים בטיפול קירור של השריר ע"י תרסיס בשם אתיל-כלוריד (כמו זה שבו מרססים שרירי שחקני כדור-רגל) ואז מתיחות. הטיפול גורם לשחרורו של השרירי ומגדיל את זרימת הדם אליו.
  
• דיקור של השריר באזור הכאב משמש כטיפול ולעיתים עוזר בהבחנה. הדיקור מתבצע ע"י מחטים דקות, ללא  הזרקה של תרופה. בזמן הדיקור ישנה תגובה ייחודית של השריר הפגוע. יש מעין "קפיצה" של השריר ו"נעילה" של המחט שאופיינית לנקודות הדק. הדיקור גורם לאחר מכן להרפיה ולהגדלה באספקת הדם לאזור.
  
• TENS הינו מכשיר חשמלי המוצמד לעור ע"י מדבקות באזור הכאב וגורם לגירוי חשמלי שמכווץ ומרפה את השריר. בנוסף חוסם באופן חלקי את הולכת הכאב. (ראה עוד על מכשיר הTENS )
  
• הזרקות לנקודות הדק הם טיפול נוסף ויעיל לבעיית נקודות ההדק. אנו מזריקים לשריר כמות קטנה של חומרי הרדמה מקומיים, (כמו חומרי ההרדמה שמזריק רופא השניים) שגורמות לחסימה של סיבי העצב המוליכים את הכאב למח, ומצד שני חוסמים את הפקודות המגיעות מחוט השדרה לשריר להתכווץ. בכך אנו שוברים את אותו מעגל של כאב/כיווץ שריר בשתי נקודות. בנוסף בחלק ממרפאות הכאב מוסיפים כמות קטנה של סטרואידים. הסיבה לכך היא שהסטרואידים מקטינים תהליכים דלקתיים שנוצרו באזור כתוצאה מהכיווץ וחוסר אספקת הדם. כמות הסטרואידים שמוזרקת היא קטנה ביותר ולכן אינה גורמת לתופעות לוואי.
  
• טיפול תרופתי לנקודות הדק מבוסס על ניסיון להרפות שרירים ולהפחית את הדלקת שנוצרה סביב איזור הפגיעה בשריר. תרופות ממשפחות הבנזו-דיאזפינים (ווליום וובאן ודומיו) או בקלופן (בקלוזל) הן תרופות המרפות שרירים ובכך מקטינים את הכאב השרירי. הבעיה שלתרופות הנ"ל יש גם השפעה מרכזית (על המח) הגורמת לטשטוש וישנוניות. תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים עוזרות להקלת הכאב באופן ישר ע"י הפחתת הדלקת המקומית, וגם במנגנון מרכזי של הפחתת הכאב במח. חסרונן בסיכונים שגורמות בנטילתם לאורך זמן. (ראה טיפול תרופתי)

הפוסט נקודות הדק </br> (Trigger Point) הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

תסמונת הפיברומיאלגיה מתארת מצב שכיח של כאבי שרירים מפושטים ותשישות. משמעות השם 'פיברומיאלגיה' היא כאב בשרירים ובסיבי רקמות החיבור – הגידים. פיברומיאלגיה היא תסמונת מבלבלת במיוחד ולעיתים קרובות לא מאובחנת בשל העובדה שהתסמינים שלה יכולים להופיע גם במצבים רפואיים אחרים.

בעבר נהגו לתאר את התסמונת במושג 'פיברוסיטיס'. הסיומת "יטיס" משמעותה דלקת – תהליך שיכול לגרום לכאב, נפיחות, חום, אדמומיות וקשיון. כיום, חוקרים מצאו שדלקת איננה חלק משמעותי בתסמונת. השם פיברומיאלגיה מדויק יותר ומחליף את המושג הישן (פיברו= סיבי מיו= שריר, אלגיה=כאב).

באילו חלקים בגוף הפיברומיאלגיה פוגעת?

פיברומיאלגיה פוגעת בעיקר בשרירים וברקמות המחברות אותם לעצמות. למרות שההרגשה היא שזאת מחלת פרקים, זו אינה סוג של דלקת פרקים והיא אינה גורמת לעיוותים במפרקים (דפורמציות). פיברומיאלגיה היא מחלה של רקמות רכות או של השרירים.

בעבר, מאחר והתסמינים והתלונות אינם נתמכו על ידי ממצאים של בדיקות מעבדה והיו תלויים בעיקר בדיווחי החולה, בתלונותיו ובתחושותיו, המחלה נתפשה כלא אמיתית ורק בראשו של החולה.

במהלך 10 השנים האחרונות לעומת זאת, הוגדרה התסמונת בצורה טובה יותר בעזרת מחקרים אשר פרסמו הנחיות לאבחונה. מחקרים אלו הראו שמספר תלונות, כמו כאב מפושט בשרירים ונקודות רגישות (tender points) קיימים אצל חולי פיברומיאלגיה ולא אצל אנשים בריאים או בעלי מחלות ראומטיות אחרות. שכיחותה של המחלה היא 2% מהאוכלוסיה.
תכונות אלו מבדילות את הפיברומיאלגיה משאר מצבי הכאב הכרוני והכאבים בעצמות.

במחקרים שנערכו בארץ נמצא שכאשר יש חולת פיברומיאלגיה במשפחה, הסיכויים של בנותיה או אחיותיה (כאמור – בעיקר נשים) ללקות בתסמונת הם גבוהים יחסית (כ- 28% מכלל הילדים של חולות פיברומיאלגיה לקו גם הם בתסמונת). הדבר עשוי לרמז על נטייה גנטית לחלות בפיברומיאלגיה, אולם יש לקחת בחשבון כי התסמונת עלולה להתפרץ גם עקב גורמים סביבתיים.

מה יכול להוביל להתפרצות המחלה?

גורמים רבים, ביחד או בנפרד, יכולים להביא להתפרצות פיברומיאלגיה. לדוגמא, מספר גורמי דחק – כמו מחלה, טראומה גופנית, טראומה נפשית או שינויים הורמונלים יכולים להוביל לכאב מפושט, עייפות ושינה לא מרעננת המאפיינים פיברומיאלגיה.
טראומה גופנית או נפשית יכולה להוות לגורם המתחיל את התסמונת במספר דרכים. לדוגמא: טראומה גופנית כהדבקות בשפעת, או מעורבות בתאונת דרכים, יכולה להוביל לפיברומיאלגיה. כמו כן, חולי פיברומיאלגיה עלולים להפוך ללא פעילים וחרדים לגבי בריאותם ובכך להחמיר את מצבם.

תסמינים מאפיינים

כאב

כאב הוא הסימפטום הראשוני והעיקרי של פיברומיאלגיה. הוא מופיע בדרך כלל בכל הגוף, אם כי הוא עלול להתחיל בצוואר והכתפיים, ולהתפשט לאחר תקופת מה. כאב הפיברומיאלגיה מתואר במגוון דרכים, ביניהן – שורף, מכרסם, רגיש ונוקשה. לעיתים קרובות ישנם שינויים ברמת הכאב ובמיקומו לפי השעות השונות של היום, רמת הפעילות הגופנית, מזג האויר, דפוסי השינה ומידת הדחק (stress).

רוב חולי הפיברומיאלגיה מדווחים שרמה מסוימת של כאב קיימת תמיד. הם מרגישים את הכאב בעיקר בשרירים, נאמר גם שהפיברומיאלגיה גורמת להרגשה של שפעת תמידית. אצל חלק מהחולים הכאב יכול להיות אפילו חמור מאד. למרות שבבדיקה פיזית כללית לא נמצא בדרך כלל ממצא פתלוגי והחולים נראים בריאים כלפי חוץ, בדיקה קפדנית של שריריהם תגלה איזורים רגישים במקומות ספציפיים.
הנוכחות והתבנית של הנקודות הרגישות בשילוב עם סימפטומים של כאב, מבדילים את הפיברומיאלגיה משאר התסמונות והמחלות.

האיזורים הרגישים בפיברומיאלגיה קרובים לאיזורים הרגישים במצבים אחרים נפוצים של כאבי שרירים, כמו מרפק הטניסאים ודלקת בבורסה של הבלט הטרוכנטרי בעצם הירך.

הנקודות הרגישות נמצאות כמעט תמיד במיקום סימטרי בשני צידי הגוף. אנשים בדרך כלל אינם מודעים למיקומן המדויק או אפילו לקיומן של מרבית הנקודות הרגישות עד שהם נבדקים לשם כך אצל רופא.

עייפות והפרעות שינה

כ-90% מחולי הפיברומיאלגיה סובלים מעייפות מתונה או חמורה המלווה בתחושה של חוסר באנרגיה, ירידה בסבילות לפעילות גופנית או תשישות מהסוג שמורגש בזמן שפעת או חוסר שינה. במקרים רבים התשישות היא בעייתית יותר מאשר הכאב.

באופן כללי, חולי פיברומיאלגיה סובלים מתשישות הדומה למצב הנקרא תסמונת התשישות הכרונית. חלק מחולי הפיברומיאלגיה סובלים מתסמונת התשישות הכרונית ולהיפך. בגלל החפיפה בין שתי התסמונות, יתכן ולא ניתן להפריד ביניהן, לכן רופא אחד יכול לאבחן פיברומיאלגיה בעוד שרופא אחר יאבחן את אותו מצב כתסמונת התשישות הכרונית.

מרבית חולי הפיברומיאלגיה חווים הפרעת שינה, אשר בגינה הם מתעוררים לא רעננים או עייפים. למרות שהחולה עלול להירדם ללא קושי גדול, שלב השינה העמוקה מופרע. השינה עלולה להיות קלה והחולה עלול להתעורר פעמים רבות במשך הלילה.

הפרעות שינה אחרות, כגון הפסקת נשימה בשינה, התכווצות שרירים בזמן השינה ותסמונת הרגל חסרת המנוח נפוצים גם הם. מחקרים הראו שהפרעות בשינה עמוקה גורמות לפגיעה בתפקוד הגוף ובמערך תפיסת הכאב, לכן חולי פיברומיאלגיה יטופלו בתרופות לשיפור השינה והקלה על הכאב.

מערכת העצבים

תסמינים של מערכת העצבים הם נפוצים אצל חולי פיברומיאלגיה, חולים רבים מרגישים עצובים או ב-'down' למרות שרק 25% מהחולים סובלים מדכאון קליני. חלק מהחולים סובלים מחרדה (שיעור דומה של דכאון וחרדה נמצא גם במחלות כרוניות אחרות).

ישנם חוקרים שסבורים כי ישנו קשר בין פיברומיאלגיה לבין מצבי דיכאון או חרדה. חשוב לזכור שאנשים הסובלים ממחלות כרוניות רבות, ולא רק פיברומיאלגיה, עלולים להרגיש דכאון בגלל התסמינים החמורים שלהן.

חולי פיברומיאלגיה מדווחים על קשיים בריכוז ובביצוע מטלות מנטליות פשוטות. אין שום עדות שבעיות אלו מחמירות עם הזמן. בעיות דומות נמצאו אצל אנשים רבים הסובלים ממצבי רוח משתנים, הפרעות שינה או מחלות כרוניות אחרות.

תסמינים נוספים

חולי פיברומיאלגיה עלולים להרגיש קהות חושים או עקצוצים בידיים, זרועות, כפות רגליים, רגליים או פנים. תופעות אלו יכולות לרמז על הפרעות אחרות כמו דלקת של תסמונת שורש כף היד, דלקת של העצב או אפילו טרשת נפוצה. לכן, חולי פיברומיאלגיה עוברים בדרך כלל בדיקות רבות למחלות אלו, רק כדי לגלות שהתוצאות הן בטווח הנורמה.

כאבי ראש – בעיקר עקב כיווץ שרירי הצוואר ומיגרנות נפוצים בתסמונת הפיברומיאלגיה.

כאבי בטן – נפיחויות, שלשולים ועצירויות (תסמונת המעי הרגיז) נפוצים גם הם.

התכווצויות בשלפוחית וגירוי יכולים לגרום לתדירות גבוהה ותכיפות במתן שתן.

העור ומחזור הדם בדרך כלל רגישים לשינויי טמפרטורה והדבר מתבטא לעיתים בשינויים זמניים של צבע העור.

איך מאבחנים פיברומיאלגיה?

אבחון המחלה נעשה על ידי קיום של כאב מפושט בצרוף של רגישות יתר ברוב האזורים הספציפיים. לרוע המזל, אין בדיקת מעבדה או צילום רנטגן היכולים לאבחן באופן ודאי את התסמונת, בדיקות כאלה עוזרות רק להוכיח הימצאות או חוסר של הפרעות אחרות כמו תת פעילות של בלוטת התריס אשר יכולות להיות הגורם לסימנים וסימפטומים כמו בפיברומיאלגיה.
 
בגלל שהתלונות של חולי פיברומיאלגיה כל כך כלליות ולעיתים קרובות מזכירות הפרעות רפואיות אחרות, רבים הם החולים המתנסים בהערכות מורכבות, חוזרות ונשנות, לפני שהם מאובחנים כחולי פיברומיאלגיה.

כיצד מטפלים בפיברומיאלגיה?

אפשרויות הטיפול העכשווי בפיברומיאלגיה כוללות:

• תרופות להפחתת כאב ושיפור השינה
• תוכניות אימון לשרירים ולשיפור סיבולת לב-ריאה – כושר אירובי
• טכניקות הרפיה ואמצעים אחרים להפחתת מתח השרירים
• שיפור הידע על פיברומיאלגיה ותוכניות לניהול אורח חיים עימה

אצל חלק מחולי הפיברומיאלגיה הסימפטומים הם מתונים, לכן חולים אלו זקוקים לטיפול מועט אחרי שהם מבינים מהי פיברומיאלגיה ומה מרע את מצבם. רוב החולים יפיקו תועלת מתכנית טיפול משולבת ומקיפה.

תרופות

ההשפעה של התרופות האנטי-דלקתיות הנהוגות לטיפול במחלות ראומטיות רבות על פיברומיאלגיה מעטה. לעומת זאת, מינונים צנועים של משככי כאבים קלים כמו אספירין, איבופרופן או אצטמינופן יכולים לגרום להקלה מסוימת בכאב ולהפחית את קשיון השרירים. משככי כאבים נרקוטיים, חומרי הרגעה ונגזרות של קורטיזון נתגלו כחסרי השפעה וכדאי להמנע מהם בשל תופעות הלוואי.

תרופות המסייעות לשינה עמוקה יותר ומרגיעות את השרירים עוזרות לרוב חולי הפיברומיאלגיה לקבל מעט מנוחה. ברשימה זו נכללות: (פלקסריל,אלטרולט,ליריקה, סימבלטה ושאר תרופות אשר מאזנות את רמת הנוירוטרנסמיטורים אשר מווסתים שינה וכאב. תרופות אלו משמשות גם לטיפול בדכאון, אך הן ניתנות לחולי פיברומיאלגיה במינונים קטנים יותר ובזמן שלקראת השינה, מכאן מובן שלא משתמשים בהן כנוגדי דכאון אלא לשיכוך כאבים ושיפור השינה.

אנשים רבים ישנים טוב יותר וחווים פחות אי-נוחות כאשר הם צורכים תרופות אלו, אך השיפור משתנה במידה רבה מאדם לאדם. בנוסף, לתרופות יכולות להיות תופעות לוואי כמו נמנום במשך היום, עצירות, יובש בפה ותיאבון מוגבר. תופעות לוואי אלו אינן חמורות בדרך כלל, אך הן עלולות לגרום אי נוחות ולהגביל את השימוש בתרופות. עליך לדבר עם הרופא שלך אם יש לך שאלות לגבי תופעות הלוואי.

פיזיותרפיה ופעילות גופנית מדורגת

שני העקרונות בטיפול בפיברומיאלגיה הם הגדלת סיבולת לב-ריאה (כושר אירובי) ומתיחות והתעמלות לשרירים המכווצים והכואבים. התעמלות אירובית, נתגלתה כמועילה לחולי פיברומיאלגיה. חולים רבים מסוגלים לקחת חלק בתוכנית אימון אשר נותנת להם תחושה של בריאות, רווחה, הגברת הסיבולת והפחתת הכאב.

החולה עלול להרתע מהתעמלות אם הוא סובל מכאבים ומרגיש עייף. פעילות אירובית קלה כמו הליכה, רכיבה על אופניים, שחייה או התעמלות במים הן הדרכים הטובות ביותר להתחיל תוכנית אימון. צריך להתעמל על בסיס קבוע, לדוגמא, פעם ביומיים, ולהגביר הדרגתית את הפעילות על מנת שתשיג רמת כושר גבוהה יותר. פיזיותרפיה יכולה לעזור בשליטה על הכאב.

ניהול אורח חיים עם פיברומיאלגיה

פעמים רבות, חולי פיברומיאלגיה עברו הרבה בדיקות וביקרו אצל מומחים רבים בחיפוש אחר מענה ומזור. הדבר מוביל לפחד ותסכול אשר עלולים להגביר את הכאב. לעיתים קרובות אומרים לחולי פיברומיאלגיה שמשום שהם נראים בריאים ותוצאות הבדיקות שלהם נורמליות, הם אינם סובלים מהפרעה אמיתית. המשפחה והחברים, כמו גם רופאים, עלולים להטיל ספק באמיתות תלונותיהם ובכך להגביר את תחושת הבידוד, האשמה והכעס.

על החולה ועל משפחתו להבין שפיברומיאלגיה היא סיבה אמיתית לכאב כרוני ועייפות, ושצריך להתייחס אליה כמו לכל מחלה כרונית אחרת. מצד שני, פיברומיאלגיה אינה מסכנת את החיים, לא גורמת לעיוות קבוע בגוף והמצב הכללי לעיתים נדירות מורע עם הזמן.

במקרים רבים עצם הידיעה שפיברומיאלגיה אינה תהליך שמוביל לפגיעה גופנית קבועה, גורמת לאנשים לא להמשיך ולעבור בדיקות יקרות ומכאיבות, ולפתח גישה חיובית יותר לגבי מצבם.
טכניקות הרפיה (כמו מדיטציה, דמיון מודרך, יוגה, הרפיית שרירים פרוגרסיבית או ביופידבק) יכולות גם הן לעזור.  קבוצות תמיכה הן מקור עזרה להרבה חולי פיברומיאלגיה.

לחלק מחולי הפיברומיאלגיה ישנם סימפטומים כה חמורים, שהם אינם מסוגלים לתפקד היטב בעבודה או בחברה.  מצבם של רוב חולי הפיברומיאלגיה משתפר עם הזמן והם מסוגלים להתמודד עם התסמונת. אך הבנה טובה יותר של הסיבות והגורמים המחמירים את התסמונת דרושה למען טיפול טוב יותר ופיתוח של דרכי מניעה.

הפוסט פיברומיאלגיה הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

במהלך ההיסטוריה הוצעו לחולים טיפולים פולשניים רבים לטיפול בכאבים כגון: ניתוק עצבים, טיפול בקרח, חשמל ועוד. מרבית הטיפולים לא היו יעילים ונעלמו עם השנים. הטיפול התרופתי היה בסיס הטיפול והתבסס בעיקר על תרופות אופיואידיות.

התפתחות ההרדמה האזורית במאה התשע-עשרה ובמאה העשרים, שאפשרה לחסום עצבים היקפיים והרדמה ספינלית ואפידורלית, על ידי חומרי הרדמה מקומיים, פתחה צוהר להמשך הטיפול בכאב. התברר כי ניתן לחסום את הולכת הכאב למח ע"י חסימה ולו רק זמנית של מסלולי הכאב. הדבר נתן את האות לחיפוש אחרי פיתרונות ארוכי טווח להקלת כאב.

מתי נבחר בטיפול פולשני?

ארגון הבריאות העולמי (WHO) נתן סולם לטיפול בכאב. הסולם ממליץ להתחיל עם טיפולים תרופתיים שאינם אופיואידים ורק לאחר מכן להוסיף תרופות אופיואידיות.

הטיפולים הפולשניים נכנסים לאחר שנוסו הטיפולים התרופתיים ונכשלו בהקלה על הכאבים, או לחילופין, כי תופעות הלוואי שנגרמו לחולה היו קשות מנשוא. אנו מטפלים מהקל אל הכבד. מהתרופתי לפולשני. כשבמחשבתנו העיקרון הרפואי "ראשית על תזיק" (Primum non nocere).

סוגי טיפולים

מגוון הטיפולים לכאב פולשני מרובים. להלן רשימה של הטיפולים הקיימים לכאב.

• הטיפולים השכיחים ביותר הן הזרקות ל"נקודות הדק". פעולה הנעשית לצורך טיפול בכאב שרירי ממוקם.
  
• "חסמים עיצביים", משמשים לטיפול ע"י חסימת הולכת הכאב ובדרך כלל משמשים לאיבחון מקור הכאב.
  
• "הזרקות לעמוד השדרה" משמשות בדרך כלל לטפל בכאב גב ממקור של עמוד השדרה כגון פריצות דיסק, היצרות של עמוד השדרה, פגיעות בעצבים לאחר ניתוחי עמוד שידרה, ודלקות מפרקי הפאצט. ההזרקות משלבות בין הזרקה של חומר הרדמה מקומי וחומרים ממשפחת הסטרואידים ועיקרה הפחתת הדלקת שנוצרה באזור. ישנם מספר סוגים של הזרקות, כשהמפורסמת ביניהן היא הזריקה האפידורלית. אך קיימים סוגי הזרקות נוספים כגון הזרקה לשורשי עצב, הזרקה למפרקים הפאצטלים ועוד.
  
  לפעמים עלינו לנסות ולהרוס את העצב הפגוע, או לחסום את העצב באופן קבוע. הדבר שמור לטיפול במחלות כאב קשות בלבד.
  
• ישנן מספר דרכים להרס עצבים, שיטה אחת היא הקפאת העצב (קריו-אנאלגזיה) ע"י מחט מיוחדת שמוצמדת לעצב ומאפשרת גדילה מחודשת שלו. שיטה נוספת היא הרס העצב ע"י חימום ע"י גלי רדיו המופעלים דרך מחט מיוחדת. שיטה נוספת להרס עצבים היא ע"י הזרקה של חומרים הממסים את העצב כדוגמת פנול גליצרול ואלכוהול.
  
• סוג טיפולים נוסף השמור למקרים בהם נכשלנו בטיפולים אחרים הם ההשתלות.
  אנו מבצעים השתלה של אלקטרודה דקיקה לעמוד השדרה (SCS ) דרך מחט, הטיפול יעיל ביותר להקלת כאבים שנגרמו מנזק עצבי בניתוחי גב, ולכאבי גב שלא הוקלו בדרך אחרת. השיטה יעילה גם לכאבים אחרים כגון כאב מ CRPS פגיעות בעצבים שטחיים, כאבי חזה, כאבי בטן, ואף כאבים עקב פגיעה בכלי דם בגפיים.
  
  השתלת משאבה תוך גופית המספקת תרופות ישירות לחוט שידרה ולכן יותר יעילות. פעולה זאת נשמרת לחולים קשים במיוחד, כמו הסובלים מסרטן סופני או פגיעות נוירולוגיות קשות.

מי מתאים לטיפולים פולשניים?

השיקול המרכזי בהתאמת חולים לטיפול פולשני הוא מיקום הכאב. ברור כי כאב מפושט בכל הגוף לא יהיה מתאים לטיפול פולשני אשר מטבעו מופנה לכיוון מסלולים עצביים ספציפיים.

השיקול השני הוא מה מכילים אותם עצבים המוליכים את הכאב. לדוגמה: במידה ואנו מדברים על כאב בגפה תחתונה כתוצאה מפגיעה עצבית על ידי חבלה, לא נוכל לנתק או להרוס את העצב הפמורלי או הסכיאטי (העצבים המרכזיים המוליכים מידע מהרגל למוח ובחזרה) על מנת לקבל הקלת כאב מאחר ועצבים אלו מוליכים לא רק את הכאב או את התחושה מהרגל למוח, אלא גם את הפקודות המוטוריות מהמוח אל הרגל. כלומר, ניתוק של העצב יגרום לשיתוק בגפה. לכן, במקרה כזה, נשקול להשתמש בשיטת הגירוי החשמלי של חוט השִדרה או בטיפול בגלי רדיו.

לעומת זאת כאב באיבר פנימי כגון לבלב או כבד, מועבר דרך מערכת העצבים הסימפטטית ועל כן הנזק בהריסת שרשרות העצבים אינו פוגע בתפקוד התחושתי והתנועתי של החולה. לדוגמה: חולה עם סרטן הלבלב, הרס של הצליאק גנגליון (צבר עצבים סימפטטים הממוקם בתוך הבטן) על ידי הזרקת אלכוהול ימנע את כאבי הבטן.

שיקול נוסף הוא עתידו (הפרוגנוזה) של החולה. מידת הפולשניות וכמות ההרס שנרשה לעצמנו לבצע היא שונה בחולה עם גרורות בעצמות הגפיים ומחלה סופנית, לעומת חולה הסובל מכאבי גב כרונים הקורנים לרגליים ושנים רבות עוד לפניו.

הפוסט טיפולים פולשניים הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

הרס עצבים לצורך הקלת הכאב נראה פעמים רבות כפיתרון "אלגנטי" לבעיית הכאב. נחתוך את "חוטי הטלפון" ובכך ננתק את הולכת הכאב מהפריפריה למוח. פיתרון זה במקרים רבים, הוא פיתרון שגוי, מאחר ופעולת ההרס עצמה של העצב יכולה לגרום לתסמונת כאב חדשה לא פחות קשה. כתוצאה מהנזק לעצב נוצרות נוירומות (גידולים הצומחים על קצה העצב החתוך). קצה העצב החתוך הופך להיות מקור הכאב, ומתרחש תהליך של יצירת כאב חדש המכונה Anesthesia dolorosa , מצב שבו אין תחושה מהאזור המנותק אבל יש כאב עז. מאחר ומקור הכאב עובר לאזור מרכזי יותר, כמו חוט השִדרה או המוח, הוא קשה יותר לטיפול.

למרות מה שנאמר פה, פעמים רבות אנו בוחרים בפיתרון זה כפיתרון של אין ברירה.

הרס עצבים על ידי חומרים נוירוליטים (חומרים הורסי עצבים)

שיטה זו היא שיטה ותיקה, הנמצאת בשימוש למעלה מחמישים שנה. יתרונה בפשטותה. העצב מזוהה בשיטות של דימות (שיקוף, CT, MRI  או על ידי גירוי חשמלי). המחט מחוברת למכשיר הנותן גירוי חשמלי קבוע וכך גורם להפעלת העצב. ככל שקצה המחט קרוב יותר לעצב הרצוי, אנו זקוקים לגירוי חשמלי בעוצמה נמוכה יותר. בכך אנו מוודאים את קירבתנו לעצב הרצוי (לחילופין, אם איננו קרובים לעצב שאיננו רוצים לפגוע בו). בשלב זה אנו מזריקים לאיזור חומר נוירוליטי (אלכוהול או פנול) שממיס את עטיפות העצב ובכך הורס אותו. רקמות לא עצביות, אינן רגישות לחומרים אלו ולכן לא נפגעות. השיטה מתאימה במקרים בהם מנסים להרוס צברי עצבים כמו גנגליונים סימפטטים.

מערכת העצבים הסימפטטית האחראית על הולכת תחושת הכאב מאיברים פנימיים למוח, כיווץ והרחבה של כלי דם – לכן מתאימה לטיפול במקרים המוזכרים להלן.

המקרים המתאימים לשיטה זו הם:

• תסמונת ה- RSD או בשמה החדש: Complex Regional Pain Syndrome) CRPS)  תסמונת שבה יש כאב עז באחד או בכמה מן הגפיים.
  
• כאבים באיברים פנימיים, לדוגמה ממחלה סרטנית בלבלב, מעיים, כבד או איברי אגן.
  
• כאבים שמקורם מחוסר אספקת דם וחמצן לגפיים.
  
  

סיכונים

הסיכון המרכזי בפעולות אלו, הוא פיזור החומר ממס העצב לאזורים אליהם לא כיוונו. לכן, על מנת להקטין סיכון זה, אנו מבצעים את הפעולות תחת אמצעי הדמיה תוך שימוש בחומרי צבע בזמן ההזרקה.

הפוסט הזרקות לעמוד השדרה הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

גם לשיטה זו מקורות היסטורים. כבר בכתבי אפלטון אנו שומעים על טכניקה להקלת כאב על ידי קרח שמובא מן ההרים ומונח על הגפה הכואבת.
הרופא הראשי של צבא נפוליאון מציין כי בקרבות ברוסיה המושלגות, עקב קפיאת הגפיים, לא כאב לחיילים בזמן ביצוע הקטיעות. מי שנחשף לקור עז, יודע שכשקופא האף או האוזניים בחורף, אפשר לאבד את התחושה באותו איבר לתקופה של שבועות עד חודשים!

מהי הקפאת עצב?

הקפאת עצב גורמת למוות והרס של סיבי העצב הדקים המכונים "אקסונים". סיבים אלה הם העצבים שמוליכים את התחושות למח. ניתן לדמותם לחוטי חשמל או חוטי טלפון. סיבי עצב אלו עטופים במספר שכבות של עטיפות שומניות, שמהוות מעין בידוד לאותם "חוטי חשמל".

איך מקפיאים עצב?

שיטת הקריו-אנאלגזיה  (קריו משמעו הקפאה, אנאלגזיה משמעה הקלת כאב) מבוססת על החדרת מחט מיוחדת, שהקצה שלה יכול ליצור כדור קרח בגודל של כסנטימטר, בטמפרטורה של מינוס ארבעים מעלות צלזיוס. כדור הקרח גורם לקפיאה של כל הרקמות סביב לו בטווח של כסנטימטר. ההקפאה שנוצרת סביב עצב המטרה גורמת להרס ומוות של הסיב עצב תוך כדי שימור עטיפות העצב. פעולה זו גורמת להפסקה מיידית בהולכת הכאב בעצב. יתרונה של השיטה הנ"ל היא שמאחר ועטיפות העצב לא נפגעו, מתאפשרת גדילת העצב מחדש בצורתו הנורמלית ללא נזק.

שיטה זאת מתאימה להרס עצבים היקפיים, בינוניים וקטנים כמו העצבים הבין צלעיים ( Inter-Costal ) או עצבים בזרוע ובכף יד.

המקרים המתאימים לשיטות מהסוג הזה הם:

• תסמונת פגיעה עִצבית לאחר שלבקת חוגרת (Post herpetic neuralgia  ). במקרים אלו, שלרוב פוגעים בגובה צלעות, ניתן להקפיא את העצבים הבין-צלעיים שנפגעו ללא הפסד של תפקוד משמעותי.
  
  
• במקרים של פגיעות ממוקדות בעצבים מדרגה שניה המעצבבים גפיים. פגיעה בעצבים בזרוע ובאמה כתוצאה מטראומות וניתוחים שכיחה ביותר. לרוב העצב הפגוע מוליך בעיקר את תחושת הכאב ולא מאפשר במילא את תפקוד היד. לכן, הקלת הכאב לפעמים אפילו משפרת את התפקוד. כמו-כן, מאחר וההרס של העצב כמו שהסברנו לעיל אינו מלא, יתאפשר גידול מחדש של העצב, ואנו מקווים שכשהעצב יגדל בשנית, הוא יעשה זאת בצורה יותר נורמלית, ובכך גם ישפר את שיכוך הכאב.
  
  
• במקרים של כאב באזור מסוים של הפנים כתוצאה מנזק לעצב.
  
  

סיכונים

הסיכון המרכזי בפעולות אלו הוא הרס לא מושלם של העצב ויצירת כאב חדש. לרוב זו אינה בעיה מאחר והחולה מלכתחילה סובל מכאב באזור המטופל , וכי בחלק גדול מהמקרים המטופלים בשיטה זו יש גידול מחדש של העצב.

הפוסט שיטת הקפאת העצב </br> Cryo-Analgesia הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.

השימוש בגלי רדיו לטיפולים בכאב הפך בשנים האחרונות לפופולארי במיוחד. הבסיס לטכנולוגיה זו הוא הפעלת גלי רדיו בתדר גבוה שגורמים להתחממות הרִקמה (עיקרון דומה לשידור על ידי טלפון סלולרי או תנור מיקרו).

בטכנולוגיית גלי הרדיו, המחט המוחדרת לרִקמה, משמשת כאנטנת שידור. מקור החימום אינו המחט אלא גלי הרדיו המתפזרים ככדור סביב קצה המחט. דבר זה יוצר כדור של חימום ברִקמה שאנו יכולים לשלוט בצורתו, בגודלו ובטמפרטורה שמושגת בו. מאחר והמחטים דקות, קל לבצע את הפרוצדורה עם מעט כאב וללא נזק לרקמות מתהליך החדרת המחט. קצה המחט משמש גם כמגרה עצבי כך שניתן לזהות את הקרבת המחט לעצב המטרה שלנו (וכך שאינו קרוב לעצבים שבהם איננו מעוניינים לפגוע).

שיטות טיפול בגלי רדיו

חימום בגלי רדיו (Thermal Radio-Frequency)

השיטה מבוססת על הרס החלבונים ברקמת העצב על ידי חימומו לשמונים מעלות צלזיוס. חימום של חלבונים שהם אבני הבניין של רוב רקמות הגוף לטמפרטורה של מעל 45 מעלות צלזיוס גורמת להתקרשותם (כמו שקורה בביצה קשה). מאחר ויש בשיטה זו הרס מושלם של כל שכבות העצב ועטיפותיו, אין שיטה זו מתאימה לכל מקרה.

המקרים המתאימים לשיטה זו הם:

1. הרס של העצב המדיאני (Median branch) שהוא העצב האחראי להולכת הכאב מהמפרקים הפאצטלים בגב. עצב זה, עיקר תפקידו הוא להעביר תחושה מהמפרק הפצטלי, ולכן, הרס שלו לא יגרום לחסרים נוירולוגים כלשהם מלבד היעלמות הכאב.

2. השיטה משמשת גם להרס של עצבים מהמערכת הסימפטטית במעברם ליד גוף החוליות. במחלות שהכאב נובע מחוסר אספקת דם לגפה. המערכת הסימפטטית אחראית על כיווץ והרחבה של כלי דם, על כן הרס וניתוק של העצבים הסימפטטים יאפשר התרחבות של כלי הדם ולכן אספקת דם טובה יותר לגפה.

 3. הטכנולוגיה משמשת בנוסף להרס של גרורות בכבד ובכליות, ולניתוחים נוירו-כירורגים. סיכונים: הסיכון המרכזי בפעולות אלו הוא הרס עצבים אליהם לא כיוונו. לכן על מנת להקטין סיכון זה אנו מבצעים את הפעולות תחת אמצעי הדמיה ועם "מגרה עצבי".

פעימות גלי הרדיו   Pulsed Radio-Frequency

שיטה זו זוכה לפופולאריות גבוהה לאחרונה עקב מיעוט בתופעות הלוואי והסיבוכים. העיקרון הפיזיולוגי מאחורי השיטה עדיין אינו ברור לחלוטין. תיאוריה אחת טוענת כי הפולסים החשמליים משנים את המבנה העצבי, כך שרגישות היתר הנוצרת בכאב כרוני, נעלמת. תיאוריה אחרת טוענת כי החימום העדין לטמפרטורה של 40-42 מעלות צלזיוס פוגע רק בסיבים הדקים חסרי עטיפות והם מוליכי כאב. בגישה מילעורית (דרך העור) ממקמים את המחט בחלק האחורי של הפתח הצדדי שדרכו עוזב העצב את עמוד השִדרה. דרך המחט נותנים סידרה של גירויים חשמליים בתדר גבוה לאזור שורש העצב, למשך 80-120 שניות, וחוזרים על הפעולה מספר פעמים.

החולה מרגיש את השיפור לפעמים באופן מיידי ולפעמים נחוצים עד שלושה שבועות לשם הרגשת השיפור.

המקרים המתאימים לשיטה זו הם:

1. חולים עם פגיעה עצבית משנית ללחץ דיסקלי או לאחר ניתוחי גב. מאחר והעצבים הפגועים במצב זה לרוב נחוצים גם להעביר פקודות תנועה מהמוח, ולכן לא ניתן להשתמש בשיטות של הרס שהוזכרו מעל.

2. פגיעות עצביות היקפיות בסעיפי העצב האוקסיפיטלי (העצב המעצבב את בסיס הגולגולת).

3. חסם ממושך לעצב הסופרה-סקפולרי (עצב האחראי לתחושת הכאב בכתף) במקרים של  "כתף קפואה"  או הדבקויות בתוך מפרק הכתף. סיכונים: כמו שצוין בפתיח לסעיף זה, היתרון של השיטה, הוא בבטיחותה. הסיכון העיקרי הוא מהחדרת המחט.

הפוסט טיפול בגלי רדיו </br>Radio-Frequency הופיע לראשונה ב-המרכז הארצי לרפואת כאב.